בלוג

יום הכיפורים- חשבון נפש נוקב 

צרוף המלים האלה עושה לי לא נעים בבטן.

נפש היא מלה , אשר מעוררת בי רכות ועדינות. וכאן, היא  ניצבת בין:

חשבון, בו אף פעם לא הייתי טובה.

ו"נוקב", ששולח שפיצים דוקרים לנבור לי בקרביים.

אני מאמינה במצב של מודעות, כ State of mind  קבוע ככל האפשר. התחלתי בכך לפני כ-20 שנה. להיות מודעת ככל הניתן לרגשותי, אמונותי, מחשבות...

יום הולדת   

מותר לשאול בת כמה את?

כי, את יודעת,

נשים לא נהוג לשאול שאלות

חלק מהתפקיד הוא

להישאר

לעד צעירות.

כן!

אני בת

חמישים ואחת

שנים מבורכות

בהתגשמות הפיזית הזאת.

לפעמים שנה הרגישה נפלא

לפעמים כמו טעות

ולא, המספר אינו מתייג אותי,

זו אני שמעניקה לו משמעות.


ולכן, בפשטות, אני מודה,

על כך שהשנה נתתי עבודה,

הקשבתי לאבא בשמים

ולאמא אדמה

וכמיטב יכולתי

עי...

במיטה אחת 


בשבוע שעבר הנחיתי עם חברה סדנא לנשים. או, כך לפחות זה התחיל.
בנינו זולה מקסימה בים. חלקנו ריקוד, מדיטציה, אהבה, אנרגיה. שיתפנו, התחבקנו, צחקנו.
הרגשתי שבמלותי , במעשי וגם באנרגיה שלי, אני מבטאת היטב את אמונתי באהבה, את אמונתי בהיותנו אחד. את אמוני בעולם ובאדם.

בקיצר-  אושר גדול, הגשמה, אור. כך עברו יום חמישי ויום שישי בבוקר.

וא...

כגודל האור, כך גודל הבור

כבר מעל שבוע שאני חולה. אני כמעט אף פעם לא חולה. אני לא אוהבת להיות חולה. אפילו קצת מתביישת. זה אומר לי שפישלתי. לא שמרתי עלי. שכחתי שנים של לימודים ועבודה.

הפעם בחרתי להיות עם הצננת, שפעת, שיעול וכל מי שבאה לספר לי סיפור. זה לקח קצת זמן כי גבי החולה ממש התגנבה אלי מאחור. לא הרגשתי שעזבתי אותי. התמונה התבהרה, כשמצ...

אני אוהבת אותך גוף שלי 

המשפט הפשוט והכל כך טעון הזה... מידי פעם, בתום סדנא, אני מציעה למשתתפות/ים לאמר אותו לגוף-בלב או בקול רם.

לפני כן אני אומרת : תודה גוף שלי. אמירה זו מתקבלת בקלות יחסית.

ואז מגיעה הבעת האהבה.

חלק קטן מאתנו אומר את המשפט בכוונה מלאה או חלקית. רובנו נכנסים להתקף: חיוכים נבוכים, מצח מקומט, צחוק עצבני, דמעה, גיחוכים, תנוע...

בראשית, אישה 

בראשית, אישה נבדלת מאיש בפיסיות שלה.

יום האישה. אני עין בעין עם עצמי שבמראה.

בוחרת להתמקד בחלק הפיסי שלי. גופי מספר לי את מסע חיי.

אני מתחילה מלמעלה.

שיערי היה תמיד מגרש המשחקים שלי- לעתים קצוץ עד קרחת ומפגין ייחודיות ו"לא אכפת לי", לעתים ארוך ונושב רכות.

היום הוא חצי חצי. זו האישה שאוהבת לרקוד על כל החתונות.

אני לא גבוהה (שלא לא...

אני גבריאלה ואני חופשיה 

כן, יצא לנו קטע כזה. נפגשנו והתאהבנו כבר בגיל 18. אלי טוען שניסה כבר בכיתה ח'. הוא עשה זאת כל כך בעדינות שלא הבחנתי.

אח"כ:

עברנו יחד את המסע של החיים ב-ה' הידיעה. בחברות עמוקה כמו השקט של הירדן, בג'ונגלים של האטרף והכעס, בים המוות של הדיכאון (הי! לפחות אנחנו מגוונים- אני דיכאון לאחר לידה והוא הלם קרב), בהרים הגבוהי...

אני? מרפאה?   

אז מה אני בעצם עושה? מטפלת? מלווה? מרפאה?

שנים התחבטתי בשאלה, ובכל פעם הייתה לי תשובה מנומקת היטב- ושונה.

אני נתקלת בשאלה הזו גם בשיחות עם קולגות ועם מטופלות. הפתרון, כנראה, טמון בהגדרה ובמשמעות שאני נותנת לכל שם תואר שכזה.

טיפול נשמע לי תמיד קצת מתנשא וכזה שמבקש: בואי, שכבי על ספתי כל שבוע, נעשה זאת באופן קבוע בעשר השני...

אצא לי השוקה    

האנרגיה בעולם מבקשת להיות תנועה מתמדת.

נתינה וקבלה הן נתיביה.

נתינה בכנות, באהבה, מרצון שלם וללא תנאי- הנתיב פתוח .

קבלה באהבה וללא תנאי- האנרגיה זורמת.

כשאני נותנת בציפיה  להחזר, או בציפיה לקבל מה שנתתי, באופן שנתתי, בעיתוי מוגדר....- האנרגיה נתקעת. אין לה מושג מה האישה הזו רוצה.

הנה, היא באה, נושאת מתנות, ואני אומרת: "...

בדידות    

מתחילה להרגיש לי כמו מגיפה. לא הלבד המדהים הזה- הזמן שלי עם עצמי, אלא התחושה החונקת והמרוקנת .

אני מקשיבה- זה מתחיל ב- "משעמם לי", "אין לי זוגיות", "הוא לא מקשיב לי באמת", " החברות שלי כבר בפאזה אחרת", "קודם ארזה ואז אמצא אהבה" וכן הלאה, כיד הדמיון.

כאשר אנרגיית הריפוי זורמת ואמונות מתחילות להשתחרר, מופיע שורש איתן. מופעיו...

Please reload

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

צרו קשר

054-4684351

כל הזכויות שמורות לגבריאלה שיר
עיצוב האתר: michal sheena