דברי ימיה
"אֲֲהוּבָָתִִי אַַל פַַּחַַד
הָָאֱֱמֶֶת שֶֶׁלָָּךְ
שׁוּב מְְשַַׁנָָּה פָָּנֶֶיהָָ.
צוֹמַַחַַת, מִִתְְבַַּגֶֶּרֶֶת,
מְְאַַתְְגֶֶּרֶֶת, מִִתְְבַַּהֶֶרֶֶת.״
השירים בספר ״דברי ימיה״ הם מסע נשי,
המתחיל בין שברי האמונות, הגוף המשתנה והאובדן.
האישה, העוברת בשער, יוצאת לטריפ תודעתי,
שבו מיטשטשים הגבולות ומתערבבות זו בזו
דמויות הילדה, האם והרעיה.
ברוך ובעוצמה היא נפרדת ממי שהייתה .
היא בוחרת ללדת אותה מחדש.
מבין הגלים הסוערים, קמטי הלב והגוף, צפה ועולה
דמותה העכשווית - אלדרית, כוהנת במלכותה.
והיא
זוכרת
ומדברת את מהותה.
ברוכה הבאה
קחי הורמונים
בשום פנים ואופן אל
ואל תאכלי קמח, סוכר וגלוטן
והרימי משקולות
סקס לא יהיה כבר, התייבשת
אין על הסקס בגיל הזה
נגמרו לך החיים
והחום
והקור...
והעדינות, והחמלה, והאיטיות והרכות, אחותי, אנה ילכו?
חיי אישה הם חיי מעברים ושערים, וככאלה הם מבקשים תשומת לב, התבוננות, העמקה, ניסוי ותהיה.
האמת היא, שאילו היינו חיות תחת מיקרוסקופ, כנראה שהיינו מבחינות בשרשרת שערים יומיומיים.
שמתן לב לקרבה בין המלים מעבר ומשבר? כאשר אנחנו מכניסות ע' טובה, תנועת הלב מעבירה אותנו דרך השבר, אשר הופך לשער.
בחיי שלי עברתי לא מעט משברים. יש לי כישרון- אני נשברת במקומות, בהם המודעות הקולקטיבית שלנו עדיין חסרה, ואז מתגייסת לעבודה.
דיכאון לאחר לידה בשנות התשעים, הלם קרב של אלי בשנות האלפיים וגיל המעבר לפני אחת עשרה שנים.
בכולם הייתי לבד. כמעט איש לא הבין או תמך, איש לא ניסה להקשיב או ללמוד. לכולם היו ביקורת ועצות.
וכול מה שהייתי צריכה הוא מלה טובה: "כול מה שאת עוברת נורמלי. בואי נשב כאן יחד. בואי נמיין: מה שלך ומה נחזיר לבעליו, מה נְשַׁמֵּר ועל מה נוותר?".
ובמקרה של הדיכאון לאחר לידה וגיל המעבר- מישהי שתבקש ממני להיות עם הגוף שלי. להקשיב לבקשותיו המתחדשות.
כאשר בגרתי כאם, התנדבתי עם אימהות צעירות.
ההתמודדות של המשפחה שלנו עם ה PTSD הולידה את המופע והספר "על אהבה והלם קרב" , ואת הערכה לעבודה מודעת עם הנשיות והמיניות "במיטה עם אלוהים".
כעת נולד לאוויר העולם הספר "דברי ימיה- שירת ניווט בגיל הב ש לות". אסופת טקסטים, שנבעו ממני בשנות המעבר שלי. כאשר אין מודעות, השלב הראשון קשה יותר. קראתי לו כאוס. בשלב הבא חזרתי לעבודת הגוף והלב שלי, וכך נוצרה בי הבדלה. זו, בתורה, נשאה אותי אל "ויהי אור"- המקום בו אני נוכחת, חדשה, בכול הגופים שלי.
אני מזמינה אותך לעבור אתי את המסע הזה. נתחיל כשאת מתקדמת בתוך נעלי, ואז יגיע המסע שלך. השלב האחרון בספר לוקח אותך לכתיבה מונחית בכול שלבי השער שלך.
אני מבקשת להיות מורת הדרך שלך, בעדינות, בסקרנות ובחמלה, אל הגדה הבאה.
ברוכה הנמצאת בגיל הבינה.
הגוף שלך עבר בשער עצום. המעבר דרש ממנו תהליכי הסתגלות.
לא כולם היו לך נעימים. יתכן וחשת גלי חום, עצבנות, ערפול מוחי, חרדה. מטרתם
היא להעביר אותך לשלב החיים החדש.
מוחך עבר תהליך של גמישות, הסתגלות וארגון מחדש של רשתות עצביות. מחקרים מכנים זאת היום 'מוח המנהיגה החברתית'.
תפקיד האישה שאת היום, משתנה ומתרחב. כול היכולות, המנטליות והרגשיות, אשר פיתחת במהלך השנים, עומדות עתה לרשותך: קבלת החלטות, בינה, יציבות רגשית, בגרות ואמפתיה.
הֲיִי.