על האש ועל המים

על האש ועל המים

לפני מספר שנים הנחיתי סדנת תנועה בפסטיבל. אחד המשתתפים היה מנחה גם הוא.

בסיום הסדנא התקרב אלי להודות לי ושאל :" אבל למה כ"כ הרבה אש?" וזאת בסדנא שהחלה ברבע שעה של עיסוי זוגי והסתיימה בהרפיה. עבורי היא הרגישה מאוזנת לחלוטין...

הוא לחץ לי במקום ותיק, לא סגור, כואב, שהתמיד ללחוש על אוזני: " את יותר מידי, כמו פיל בחנות חרסינה".

מי שלא פגש אותי אישית לא יודע- יש לי קול ששומעים. כשהייתי ילדה ונערה שמעתי המון "שששששששששששששששששש". הווליום שלי היה לא נוח.

כשאני שמחה, אי אפשר לטעות בי. העיניים זורחות, הרגלים מדלגות, האגן מקפץ והשיניים זורחות.

השמש זורחת בעוצמה.

כשאני עצובה, אני מתייפחת. אני מרשה לעצמי לבכות בקול. לדמעות להכתים את פני.

השיער שלי צבוע פלטינה ורואים אותו ממאדים. העיניים שלי בהירות ומעוררות תגובות, החל מ-"איזה פחד, אלו עיניים חודרניות" ועד "כמה אהבה יש בעינייך".

מטפלת אחת, שתמכה בי עם פרחי באך, אמרה לי: " אם את רוצה עוד מטופלות, את צריכה לצמצם את האור שלך. הוא מסנוור".

לקחתי את הדברים לליבי והשתדלתי להצטמצם....לא הצלחתי.

זאת אני ולא בכדי. העובדה שאני נראית, וגם העובדה שאני אוהבת להיות במרכז משרתות את עבודתי. לא יכולתי לעשות את מה שאני אוהבת בהיחבא. לרקוד אתכן, לשאוג, לכתוב כאן....