על הניסים

על הניסים

אני מדמיינת אותם כגמדים קטנטנים ושמנמנים, בעלי כנפיים. טוב, לפעמים פיות חינניות.

אלו וגם אלו מעופפים סביבנו כל הזמן בחיוך, מרחרחים, ממששים, תרים אחר פתח.

על מנת להיכנס הם זקוקים למרחב, לחופש ולתנועה.

נס= נו (NO) ספק. כשהספק מפנה מקום, אני יכולה לראות את הניסים שכבר התרחשו וגם לאפשר לחדשים להגיע.

אני יצור מורכב, בעלת גוף פיזי, רגשי, מנטלי וגופי אור. אני יצור מתוחכם, שיודע איך ליצור חסימות בכל הגופים הללו.

כשאני מבקשת לי נס, אני פונה לבדוק את אמונתי. כשאני מגלה את הספק הנוכח, אני פונה באחד משני שבילים.

האחד לוקח אותי ממש אל לבו של הספק. אני מחבקת אותו, אוהבת אותו, מתמסרת אליו. כשיגיע הזמן הנכון הוא יתמוסס והגמד יבנה לו בית.

בשביל השני אני עוזבת במנוחה את המקום החסום ומייצרת תנועה במקום שקל לי יותר. בזמן הנכון האדוות יגיעו גם לשם.

אני יכולה להתחיל בכל אחד מהגופים שלי. הם מחוברים. כל גוף שימצא מזור ירפא את האחרים.

הגוף הפיזי שלי מבקש הרפיה. מנוחה. תנועה.

אני מרפה את פני, שומטת את הלסת התחתונה, נושמת עמוק.

אני רוקדת. את השקט, את הסערה.