ראש השנה
מה שלומך? באמת באמת? פיסית, רגשית, מנטלית, אנרגטית?
אני לא יודעת מה נכון- האם לוח השנה היהודי כל כך חכם וחש את השינויים באוויר, או שאנחנו מתורגלים. זה לא משנה. כשהזמן הזה בשנה מגיע, כולנו בבדק בית כזה או אחר.
אני מזמינה אותך להתבונן בעדינות, בחסד. לוותר על הביקורת ורגשות האשם. לטפוח לך על השכם בגאווה גדולה, על כל מה שהגשמת השנה, ולחבק אותך חזק חזק על כל מה שלא. ואז להתכוונן הלאה.
מה אני באמת רוצה? איפה התשוקה שלי כעת? אלו בחירות ידליקו את האש הפנימית שלי? המוח מתחיל לדבר? מספר לך שזה בלתי אפשרי? זה התפקיד שלו! אמרי לו יפה תודה ושלחי אותו לדרכו. התכוונני, קודם כל , כאילו אין כלל מגבלות (כסף, ילדים, עבודה....)! כל הפוטנציאלים שלנו כאן, מחכים שנושיט יד וניגע. היקום ממתין לתמוך.
התכוונני. עשי את חלקך ותני לו לעשות את הקסם שלו. איך? לדוגמא:
אני עוסקת רוב היום בציור
בביתי שוררת הרמוניה
חשבון הבנק שלי חיובי תמיד
ואז... אז מגיע חלקו השני של הקסם - היי ערנית לכל שינוי, קטן או גדול, והודי עליו ובגדול. היקום אוהב הכרה ותודה. ואנחנו מתמלאות באמונה ועוצמה.
סיפור- איכר אחד מאד אהב תפוזים. היה לו שתיל של עץ, אותו טיפח באהבה. דישן, השקה, חיבק באהבה, ואפילו שר לו שירי תהילה. העץ גדל ויפה, אך לא הצמיח פירות. האיכר העצוב הסתובב והבחין, כי בצמוד לעץ התפוזים גדל לתפארת עץ אשכוליות. עץ זה היה בגומה סמוכה וזכה לשאריות הדישון והאהבה, שהרעיף האיכר על שכנו.
איזה עץ אני השקיתי השנה? המשכתי בלימוד וחקירת המיניות. ואני, כמו שאני, חיכיתי, כמעט בסבלנות, שתיווצר בתוכי הסדנא הבאה. כי ככה זה אצלי- מה שטוב לי, אני מיד מבקשת להעביר הלאה. אז יש לה כבר יסודות ואולי קיר או שניים, אך היא לוקחת את הזמן שלה.
במקביל, הכתיבה שלי תפסה כיוון חדש. בלילות חברי השקופים זמרו באוזני, ובבוקר שיר מוכן היה זולג למקלדת. עבר קצת זמן עד שהבנתי- אמנם אלו שירי הרמוניה ושלום, אך הם מגיעים ממקום של מיניות מקודשת, ארוטיקה מודעת.
במקום הזה אני יכולה להיות בתסכול- התכווננתי כולי לסדנא! היכן היא? או- וואוו!!! אלו אשכוליות נפלאות ועסיסיות קיבלתי!
אני בוחרת ליהנות מהאשכוליות. לבדוק האם אני עדיין גם בעניין התפוזים- במקרה שלי התשובה היא חיובית. ממשיכה להשקות עץ זה גם השנה.
והשירה? בקרוב בבית הדפוס, ובעזרת האל והאלה לאחר החגים יראה אור הספר שלי. אני מתרגשת בטירוף. התרגשות ממש טובה לי להמשך דרכי(:
אני בוחרת לסיים בשיר תפילה ובהמון אהבה.
תפילה
אמא אדמה למדי אותי,
לראות את השונה
ולרכך כל פחד.
לרפא אותי-
המגשימה מלחמה,
ולא את הביחד.
לקבל את החושש,
את הנסחף אחר האופל.
לחבק את מי שמרגיש לבד,
לאסוף
את שחווה קורבנות וחוסר.
להזין ולאהוב
ללא משוא פנים
לעגל עוד ועוד מעגלים.
אבא בשמים למד אותי
כי לכולנו יש מקום,
כי אין תחרות בעולם.
כי אנחנו יכולים
אם רק נרצה
לחלוק אור שמש, מים,
אדמה וים.
כי הכלי שלי מספיק גדול
להכיל את חלקי כולם.
לב שלי
המשך להתרחב.
קבל אליך את כל כולי.
התמר את השנאה,
עדן את הפחד.
שלח אדוות של אהבה.
מלא אותי בידיעה העמוקה
העתיקה
הנפלאה.
כולנו אחד.
עכשיו.