ריפוי קורי העכבישה
עכבישה באה לבקר אותי. להזכיר לי.
פעם הייתי ממש ארכנופובית. פחדתי פחד מוות מכולם- מעכביש קטן וקופצני ועד שחור, גדול ושעיר.
גם היום הגדולים שבהם מבריחים אותי.
כך שהופעתה עוררה בי השתאות וגם פחד.
עכבישה באה להזכיר לי סבלנות. "נשמי", היא שואפת ונושפת. ארגי רקמה אנושית חדשה. רקמה שזוכרת. רקמה אחת.
"רקדי את לבך, שירי את רחמך, אמא אדמה" . אנחנו טובלות באמבט הנשיות. נשטפות בהכלה, קבלה ואהבה.
"יצירתיות", היא לוחשת. יצירתיות מבקשת פתרונות חדשים. (עין תחת עין כבר ניסינו- כך יצרנו עולם עיוור).
עקבתי אחריה במאורות של אור וצל. חשתי את הפחד והאהבה.
יצאתי אל האור. אל לבי.
מצאתי שם גם אתכם. כולכם. אוהבים. אהובים. מחובקים.