האם את עושה אהבה?
2 קטנטנים בבית. אני מנסה לנשום. לגלות את דמות האם בתוכי. לתפקד. לצאת ממעגל רגשות האשם. כשמצאתי אותה, שכחתי את שאר חלקי. לא פיניתי רגע לעצמי, זמן לי ולאהובי, הפסקתי לרקוד, הלכתי לאיבוד.
אלו היו השנים הכי פחות מיניות שלי. אנרגיית חיים שואפת לאפס = מיניות במינוס.
אנחנו נושאות על כתפנו (ובין רגלינו) מטען חורג, אותו טרחנו לאסוף במשך שנים. חלקו הגיע אתנו, חלקו משפחתי, תרבותי...
הסכמנו לקבל אמונות על אמונות המבזות את גופנו, משפילות את נשיותנו, מגדירות את תפקידנו, מהותנו. מעליהן צמחו בסבך מפואר בושה, אשמה, סלידה עצמית.
תחת משא שכזה, כל אתגר בחיים מוצא את דרכו להתבטא בחיי המין שלנו.
האם למדו אותך ליהנות מגופך? לשמוח בו? לענג את עצמך?
האם למדו אותך לאהוב את עצמך ללא תנאי? בחמלה אין סופית?
האם את עושה אהבה כי את רוצה או מרצה?
האם את מאמינה שאת ראויה לעונג? האם עונג הוא מרחב בטוח עבורך?
האם את חיה מתוך תשוקה?
האם מצאת בתוכך את האם, החברה, המטפלת, המפתה, המתמסרת? האם כולכן חיות יחד בשלום?
האם את מסתובבת בעולם בלב פתוח? מתמסרת לחיים? מתמסרת למעשה האהבה והבריאה?
האם מותר לך להיות אותנטית? לאמר כן ולא, להתרחב, לבחור, להיות כמו שאת, באור?
האם את אישה של כן או לא?
כמה "לא" אספת? כל "לא" שכזה, הוא מרחב, בו אני מוותרת על עצמי. בכל מקום כזה נוצרת פציעה, חסימה. אין זרימת אנרגיה, אין חיות ולכן אין שמחה, תשוקה, יצירתיות, אמונה.
מה עושות?
בוחרות: הגוף הזה הוא שלך, הנשמה היא שלך, החיים האלה שם שלך והמסע הוא שלך. את יכולה להדליק אור במרתף, לנקות, לאוורר, להדליק קטורת טובה, להתוודע אלייך מחדש, לאהוב אותך.
אי אפשר לעשות אהבה / במיטה עם אלוהים- גבריאלה שיר
אי אפשר לעשות אהבה
אפשר רק להיזכר במהותה.
היא אני והיא אתה.
אי אפשר לעשות אהבה
אפשר רק להקשיב
כשהיא לוחשת
את אלוהימא
אתה אלוהים
ולבחור להאמין.
אי אפשר לעשות אהבה
אפשר לגלות את הזרע
להשקות בחמלה,
לסלוח,
להיעצב, לשמוח.
לדשן בסקרנות
ולאפשר לה לפרוח.
אי אפשר לעשות אהבה
אפשר להיות אותה
ללכת אהבה
לרקוד לצחוק,
לחגוג אהבה.
כשאני מתמסרת
היא נזכרת
בטבע הפשוט שלה-
נובעת בתנועה מעגלית
ממני לעולם
ובחזרה.