המלחמה על הבית

המלחמה על הבית

מודעות

בכל פעם שמתחילה כאן מלחמה (או מבצע) אני נזעקת. ואז שוכחת. לא רוצה לשכוח יותר. טיפול שורש למלחמה מתחיל עכשיו.

אתה רוצה משהו? אל תוותר, תילחם עליו!

הילחם על מה ששלך.

יש דברים ששווה להילחם עליהם.

אז זהו. שלא.

כל מה ששלי כבר בתוכי וסביבי. אני צפה באגם של כל הפוטנציאלים שלי. הם נחים על גבם, מחכים לראות במי אבחר ומיד מתהווים.

אף אחד לא יכול "לקחת ממני", בלי שאסכים לכך ברמה כלשהי.

מלחמה לא תסייע לי לחוות בית, שייכות, שפע, צדקת הדרך, הגנה...

מלחמה מביאה לחיי רק עוד מלחמה. הסיבה היחידה לבחור בה היא, שזו החוויה אותה אני מבקשת לעבור כרגע.

והתרגלנו, וואו כמה שהתרגלנו.

בהכללה גסה- אחי הגברים מסתובבים בעולם בתחושה של חוסר אמון, פחד לסובב את הגב, פחד לישון בשקט, פחד שיקחו את ששייך להם, פחד שאין מספיק, שהם לא מספיק גבריים, מפרנסים, חזקים, באמונה ש"גברי" זה לוחם. אין להם רגע שקט אמתי, חמלה לעצמם. הם מתפקדים כנשק- כלי זין.

אנרגיה גברית היא הוצאה לאור. לא מלחמה. היא הפעלה. לא תקיפה. היא הגשמה בפיסי. לא כיבוש.

אחיותי הנשים נעות על הכדור בפחד מגברים. בפחד מתקיפה, מכוח, מכפיה, מאונס. בפחד שיראו אותן ובפחד שלא יראו אותן. בפחד שאין מספיק גברים לכולנו. (אז יש גם טעם להילחם בנשים אחרות). בפחד ש