השראה

השראה

מודעות התעוררות

אני אוהבת לשלוח משושים ארוכים ורגישים. החושים שלי מביאים אלי ריחות חדשים, מראות ששכחתי, צלילים מעוררים, צמרמורות והנאות של העור ומנעד שלם של טעמים, כמו בביקור בשוק, לצד שקי התבלינים הססגוניים.

אותן תחושות מתקיימות גם בחושי הרוחיים. כשהם פעילים, אני שוהה בתוך מה שנסתר מן העין.

אני רואה, חשה, מרגישה, מריחה וטועמת את הפוטנציאל. שלי ושל אחרים. את כל מה שמחכה להתגשם.

יש לי בחירה האם לחיות כך- ערה, או להתנמנם. כמו בכל בחירה, לכל צד המחיר שלו.

כשאני ערה, אני זוכה למתנות רבות ומרגשות- אני חווה את היופי סביבי, את היהלום שנמצא בלב כל אחד מאיתנו, אני מרגישה אהבה, חמלה, שמחה, אני מחבקת, אוכלת, חולמת ועושה אהבה עם העולם.

יחד עם היופי, אל חושי הפתוחים נכנס גם כל השאר- כיעור, פחד, "חוסר שלמות", כאב, מחלה, רוע...

כל מה שלא נעים לי, ש"אינו הרמוני".

כשאני בוחרת לישון, הקשה מתקהה, אבל יחד אתו מתקהה גם היופי. הרגש עמום, הריחות דלים...

את סוף השבוע האחרון ביליתי בחברת קבוצת נשים, אשר בחרה לעזוב הכל ולצאת להרפתקה.