ילדים, האם תוכלו לגלות היכן מסתתר העונג?
זוגיות- גם אם נשבענו שלא עוד, גם אם התרחקנו לקצות העולם, לא התחמקנו- זוגיות עם אהוב, אהובה, עם קריירה, הגשמה, שליחות, בית, זוגיות עם כסף, ילדים, אלוהים....ואינספור זוגיויות עם עצמנו- עם הגוף הפיזי (או עם כל אחד מאיבריו) ועם כל מחשבה, אמונה, רגש, שחיים בי.
בעולם הישן זוגיות הייתה חובה, שאיפה, מסגרת ברורה לחיים נורמטיביים. לעתים מרגשת, לעתים מעייפת. ברוב המקרים, לאחר תקופת הרומנטיקה, לא האמנו שאפשר למצוא בה עונג ולכן גם לא ממש חיפשנו .
השותף יכול היה להיות פח האשפה לכל תסכולי, אכזבותי, פקפוקי וספקותי. "אני לא כותבת בגלל הילדים, אני לא חופשיה בגלל הדעות של אהובי, אני לא מחליפה מקום עבודה בגלל מה שאמרה לי אמא..."
הוא יכול היה לקבל תפקיד משמעותי: נושא בעול האהבה והקבלה שלי לעצמי. "הוא לא משקיע בי. היא לא רואה אותי ממטר. אמא לא אוהבת אותי כמו שאני. "
אפשר היה לקחת הפסקה מהחיים ולהמתין שמשהו ישתנה- אצלו: " כשארזה אהיה מאושרת, כשאתעשר אוכל ל..."
בעולם החדש, הבנו- כל זוגיות מאפשרת לי למידה והתרחבות:
הזוגיות האמתית היחידה היא זו שלי עם עצמי. כל השאר חיות ונושמות על מנת לשקף לי אותה. כל תחום סביבי, אשר נחנק מחוסר אהבה, קבלה, אומץ, בהירות ונחישות- מזכיר לי את תוך תוכי, מחזיר אותי לאהוב, לטפח , להתמיר ולהתעלות.
כשמופיעות בפי המלים בגלל, למה, מתי.... בחיבור עם מי משותפי, אני עוצרת. מגלגלת לאחור.
כשאני ממש רוצה משהו, חזק, בבטן, כשהשליחות קוראת, כשהעזתי לראות את פחדי- אלף כבאים לא יכבו אותי ובטח לא אהובי. כשאני בטוחה, אין ערך למשקל גופי, המבט על פניה של אמי או מה יגידו.
הזוגיות הופכת לקורס חיים מכונן ומרשים. אבל, אהובי, איפה מסתתר העונג?
עם האימון והתרגול, אנחנו מתמחים בלגלות את המכעיס, המרגיז, הבודד, המבקש אהבה בתוכנו. אנחנו מבקשים ללמוד את הסיבות לדכדוך, לחוסר ההצלחה או ההגשמה, לאיבוד הדרך...
לא למדו אותנו לבקש הנאה ועונג. אולי נסכים לקבל מהשותף גם שיקופים של ההצלחה, אהבה ותענוג? וכן, גם קורס העונג מתחיל עם עצמי וזולג הלאה...
הבנת התרגול המשותף שלנו היא שלב מכריע של לקיחת אחריות. אבל!!!! מי רוצה
All work & No play ? להישאר כל היום בכיתה?
מספר טיפים, שלמדתי על גופי... מוזמנים להתגלח על זקני-
העונג מגיע כשאני בוחרת בו, מקדישה לו זמן ומקום, מוכנה לעבור את הדרך אליו. על הדרך יש, לפעמים, כאב. זה בסדר. אם נתקלת בסבל, חפש שביל אחר. העונג נמצא גם בדרך לעונג, אם רק אסכים.
ראו את הפלא שבזוגיות- שתי נשמות שהסכימו להיפגש ולתת עבודה- זה אינו מובן מאליו, מותר להתרגש, לחזות בשיקופים בעיניים סקרניות.
אהבו את עצמכם גם במחשכים, בחסכים, בפחדים.
עונג מתענג על אומץ. נסו מה שעוד לא העזתם.
אמות מידה, מוסר, נכון- לא נכון? רק אתם יודעים מה נכון עבורכם, והוא יכול להשתנות בכל רגע.
כל מה שאני מבקשת בזוגיות, אני מכניסה בעצמי לכלי המשותף: כל מה שאני מייחלת שיהיה בו ורק מה שאני מייחלת לו.
העולם הישן לא אימן אותנו בשמחה ותשוקה. הם חברים נפלאים של עונג. הכניסו את השרירים האלו לכושר.
עונג לא חבר של ביקורת. משום סוג. לא, ממי, גם לא בתחפושת של מודעות עצמית.
היו קשובים לחושים שלכם- טעם, מגע, ריח, מבט, הקשבה, אפשרו להם להתרחב. אין להם גבולות.
בחרו באמת בשותף. לא חשוב לאיזה פרק זמן. כן חשובה ההתחייבות, מתן האישור והקצאת הזמן, כדי שאוכל לנשום ולהתמסר. כשאני בוחרת, בגופי, בבן זוגי, או בכל זוגיות אחרת- אני יכולה, בשלווה, להיזכר בעונג.
עונג הוא לא פרס על התנהגות טובה. אל תחכו לסיום הקורס הזוגי בהצטיינות כדי להתחיל להתענג. העונג הופך את הקורס למשמעותי יותר. הוא מאפשר לרגעים הקשים קלילות. הוא מחבק אותנו במעברים, כשהם נראים בלתי אפשריים.
עונג ואהבה הן שער מופלא לחיבור בין הגופים שלי- הפיזי, הרגשי, המנטלי, האנרגטי והרוחני.
עונג ואהבה הן יעוד ממש שווה לחיים כאן.