אמא! זה הוא התחיל!

אמא! זה הוא התחיל!

אחים ואחיות שלי, תגידו, לא עברנו את הגיל?

עם כל הערכתי להסטוריה, אנתרופולוגיה ושאר תורות, (למרות שאף פעם לא הצליחו להישאר בראשי) , מרגיש לי שדי, מיצינו.

אז הייתה תקופה פרטיאכלית, והיתה תקופה מטריאכלית. גברים ששרפו, נשים שהסתירו, גברים שדכאו, נשים שהסכימו....מי היה שליט/ה טוב/ה יותר ואיפה טעינו....

ללא ספק היה רע לתפארת.

ועכשיו? מה אנחנו רוצים ורוצות עכשיו? אני רוצה שלום. אני רוצה התרחבות משותפת. אני רוצה שותפים ושותפות ליצירה חדשה. מבחינתי- Water under the bridge.

איך מתחילים? למשל כך- בכל פעם, שעולה במוחי הקודח אמונה/רעיון/מחשבה/דעה, המתחילה ב: "כל הגברים....." "כל הנשים"... "אישה תמיד..." גבר רק..." גבר יכול...." "לא יכול..." "בין נשים לגברים אפשרי/לא אפשרי..."- וכו', אני מתכווננת: רק מה ששלי ומה שאהבה נשאר אתי והשאר חוזר בתודה לבריאה.

נכון שאמונות כאלו הגנו עלי המון שנים. עכשיו מגינה עלי האהבה, הסקרנות והפתיחות לגלות אותנו.

איך עוד? מסתכלת לו בעיניים ומודה בפני עצמי, שאני לא באמת יודעת את המסתורין הזה שעומד מולי. (שווה- לזה יש גם ערך סקסאפילי).

ועוד אחד- שלום פנימי בין הזכרי והנשי בתוכי- מדיטציה, דמיון מודרך, טיפול או פשוט ידיעה.

ותכלס, גברים? נשים? אני מכירה בתוכי את האישה ואת הגבר. שניהם חיים ונושמים. לנשמה שלי אין מין.

אז מי מושיט/ה זרת? שולם שולם לעולם.