את חיה כמו שאת עושה אהבה ועושה אהבה כמו שאת חיה
בעקבות זרימת חיי, עשיית אהבה, ומפגשי הריפוי אתך
שנים הרבה לא ממש נכחתי בחיי. איך אני יודעת? אין לי כמעט זיכרונות- לא מרגעים טובים וגם לא מהקשים. שכחתי את הרגע. חכם סיני אמר שכאשר אני ניצבת עם רגל בעבר ורגל בעתיד, אני משתינה על ההווה. עשיתי דוקטורט בהטלת שתן.
היום אני נוכחת. (וכשאני שוכחת אני מיד מזכירה לי). נושמת. מתבוננת. חשה. מרגישה. אני בקשר רציף עם כל מה שזורם אלי ומבטאת אותו.
במעשה האהבה שלי אני לומדת באותה כיתה. הכול מתחיל בנשימה לבד וגם ביחד. היא החיים, החיות, האנרגיה המינית, מגבירה את התחושות ואת הידיעה הברורה של מה אני וגופי מבקשים.
מבט בעיניים- בעצמי, בחיי וגם במפגש עם אהובי- כמה זמן שצריך כדי להגיע כל כולי לרגע ולפתוח את לבי. ואם אני ממש שם- גם ההמשך בעיניים פקוחות, בלי להתמוסס לענן רגשות או פנטזיות.
גם בחיים וגם במיטה יש לי לעתים תחושה של פחד וכאב. פה וגם פה אני בוחרת להרגיש אותה ואז בוחרת שוב- האם להישאר עוד קצת, לקבל ריפוי במקום, או לעזוב הפעם ולסמן לי לפעם אחרת...
הבקשה להתמסר לחיי מביאה אותי לאמון, אמונה, הקשבה עמוקה ושחרור. כשאני מתמסרת אני זוכה לריפוי, לקשר אוהב עם ההדרכה שלי, התרחבות אדירה בתוכי ובשרות שלי בעולם.
את אותה בקשה הגשתי גם בלשכת המיניות . אני מתמסרת לכל מה שזורם דרכי.
הסכמתי להיות נוכחת, הסכמתי לחוש ולהרגיש. הסכמתי להיות בכאב ובפחד- כל פעם בכמות אותה יכולתי להכיל.
ההתרחבות הביאה עמה את מתנות העונג, התקשורת, הלמידה, ויופי אין סופי.
וידוי- יש בי המון אש. גם בחיים וגם במיטה ממש מתאים לי מידי פעם זריז, נעים ומשחרר. רק לא להתמכר לפסט פוד. קוויקי לא מאפשר זמן לגילוי ארצות חדשות, למשחק, להקשבה רחבה רחבה.
רוב הנשים מכירות את כל מה שכתבתי כאן. חלקן מכירות את הרוב. אז איך זה שכל כך הרבה מאתנו מסתובבות בתחושת פספוס, אכזבה, ויתור?
למדנו שאנחנו לא מספיק, ועם זאת התבקשנו לספק את הסחורה- יופי, רזון, אימהות, חברות, טוהר, סקסאפיל- ואם אפשר את הכל בלחיצה על המקש המתאים... הקונטרסט הזה כל כך מבלבל, שהוא מותיר אותנו בידיעה ברורה- אנחנו לא יודעות. אז בטח מישהו יודע טוב יותר עבורי.
החדשה הטובה היא- שזה תלוי רק בי. מה שהיה היה. מה אני מבקשת עבורי כעת. איך אני מעזה להקשיב לקולי ולהתכוון מחדש.
החיים מבקשים השקעה בי. גם המיניות שלי מבקשת את אותה מתנה. האם את מאמינה ששווה להשקיע בך? האם את שווה את הזמן שלך, הרגשות, הלמידה? האם את שווה את ההשקעה של השותף/ה שלך?
אנחנו נותנות את כל כולנו למי שאנחנו אוהבות. האם את אוהבת אותך מספיק כדי להקשיב לך, להתבונן בעצמך, להרשות לעצמך לאמר כן ולא?
התעלות למקומות חדשים דורשת התמסרות. התמסרות מגיעה מאמון. האם את מרגישה בידיים טובות? האם את סומכת על עצמך? על כך שאת בוחרת בתהליך נכון, בשותפים נכונים? האם את מוכנה לקחת שאיפה עמוקה ולקפוץ, בידיעה שאין טעויות- רק התנסות אוהבת.
ואת יודעת, זה אף פעם לא נגמר. הלמידה, החוויה, הכאב והעונג... ממה שהספקתי להכיר, הנה כמה רעיונות. מוזמנת לבחור רק במה שמתאים לך.
יש לך משקל בבית? אם אינך סובלת ממחלה הדורשת הקפדה יתרה על משקלך- השליכי אותו. חפשי את האוכל שנעים לגופך, רקדי, נשמי עמוק, מצאי את המדיטציה שלך, לטפי את עצמך.
הקשיבי לשיח שלך אתך. המלים בהן את מענגת או דוקרת אותך , בונות או הורסות את גופך הפיזי, את השמחה שלך, את חייך. עברי לשפה של אהבה.
יש מישהו שאת ממש אוהבת? הביטי בו. חושי את הרכות שזורמת מעינייך. הטמיעי את התחושה כך שתוכלי לחזור עליה. עמדי מול המראה, הביטי בעינייך ורככי את מבטך. את יכולה להתחיל בשליחת אהבה לחלקים הקלים יותר ואז להמשיך הלאה.
מה משמח אותך? אל תלכי לישון בלי לשמוח לפחות פעם אחת. הספקת לשכוח? שחקי עד שתגלי. את שווה את הזמן שלך.
איך מרגיש העור שלך? איזה מגע את אוהבת? מוסיקה? נרות? ריח? מתי בפעם האחרונה ראית את הואגינה שלך? נגעת, הרחת, אהבת?
כמה "דפוק" נשאר לך בכלא הריצוי? האם את אומרת ודורשת את שאת רוצה ומבקשת לעצמך?
בכמה אשמה את אוחזת? האם את מוכנה לסלוח לך ולהיבנות מחדש?
וותרי על כיבושים ונשמי כל רגע בדרך. זמן לכל.
חמלה חמלה ושוב חמלה. כי מגיע לי.
שלחי כוונתך לחיות בסקרנות, בהתמסרות, בכנות. בקבלה רכה של כל מה שזורם דרכך. הודיעי כי את מוכנה לחיות בעונג. כי את בוחרת בחיי אהבה ואורגזמה.