יש לכם פח אשפה?
כשהייתי צעירה, נהגו להסביר זוגיות ומערכות יחדים ע"י דגם. הוא היה מורכב משני עיגולים, שחפפו זה את זה בחלקם. המשמעות הייתה: אתם משלימים אחד את השני, אתם לא שלמים לבדכם, הזוגיות "תופסת" חלק מכם...
אני מעדיפה דגם בן שלושה עיגולים. כול אחד והעיגול שלו. אחד לי, אחד לך ואחד למערכת היחסים. אני שלמה. אתה שלם ומערכת היחסים היא גוף אוטונומי. היא בחירה. לא גורעת מאתנו ולא מחוייבת לקיומנו.
מה יש בתוך העיגול הזה? מה שאני שמה בו ורק מה שאני שמה בו.
רוצה שיתוף? שימי שיתוף. אהבה? אמון? תשוקה? חזון? שימי, שימי, שימי...
לא רוצה ביקורת? ניג'וס? התעלמות? אל תשימי.
כמו הכול, גם המעגל הזה הוא שיקוף שלי. לכן, אם יש בי עדיין תסכול, יהיה לי קשה מאד לא לשים תסכול... לכן כשאבחין בו במעגל המשותף, אצא לעבודה מולו בתוכי.. וכן הלאה.
ואם בעיגולים עסקינן, פחי אשפה היו גם הם עגולים פעם, אבל נחשו מה? אם הזוגיות שלכם תקבל רק את השאריות, היא תהפוך למזבלה.
אנחנו חולקים חשבונות, ילדים, בתים, מכוניות.... ואתם מגיעים גם ענייני בנק, מורים, נקיונות... ושאר "תענוגות".
מה אתם עושים יחד? כמה שמחה ועונג אתם חולקים? התשובה היא, הרבה פעמים- למי יש זמן? או כסף? או שניהם?
במקרה הטוב כול אחד מכם, בנפרד, יוצא לחוג, או פוגש חברים, כשהשני "תקוע" בשוטף. (וכן, חשוב מאד שכול עיגול יקבל את הזמן שלו ).
בסופו של דבר, בלי להבין למה, הבית והזוגיות הופכים למקום שאני לא רוצה להית בו. משעמם שם, מתיש, מתסכל. כן, במזבלה הריח לא משהו.
בחוץ כמובן, הכול ניחוח בושם. רגעי שכחה ומנוחה מהשוטף.
קבעו דייט שבועי. עמדו בו. הכסף לא בשפע כרגע? ארזו סל פיקניק ושמיכה לחוף הים. היו יצירתיים עבורכם, לפחות כמו שאתם בעבודה ועם הילדים. הזוגיות שלכם היא עמוד התווך של כול המבנה הזה. לא חדר האשפה.
אז אולי הפתרון הוא מחזור, תשאלו? לא מומלץ לאקולוגיה הזוגית. כאן מה שעבר זמנו לפח, מה שחדש חדש, ומה שמבקש נשימה חדשה חבקו.
באהבה