את לא חייבת

את לא חייבת


דווקא שם לגעת.

דווקא שם לשנות. להצליח. דווקא עכשיו. כנראה שזה מה שאת הכי רוצה. אבל זה גם הכי כואב. ומרגיש מסובך.

או בלתי אפשרי. ויש שם כל כך הרבה קולות. ואם את לא "שם", מה את שווה בכלל? הרי זו העבודה כרגע.

אז לא. את לא עצלה וזה לאו דווקא חוסר יכולת. נשמתך מגנה עליך. יש אבני נגף לסקל בדרך. יש לרפד אותך בשפע אהבה וטוב. ואז, הקולות יתבהרו, הנתיב יזהר ואת תצעדי. ככול שתמלאי עצמך בשמחה, בתשוקה ובאהבה, כאבים ופחדים ישאפו לעזוב אותך. נשמתך תשחרר ביתר קלות, לעתים אף בלי ש"עבדת" או הבחנת בכך.