את מרגישה שהוא אוהב אותך?
לא
אתה מרגיש שהיא אוהבת אותך?
לא
שוב ושוב עולות התשובות האלו בטיפול הזוגי. לעתים בהתרסה, תמיד עם כאב גדול.
ואנחנו מתבוננים, ולומדים. בדיוק כמו שאני למדתי ועודני לומדת יום יום.
במערכת זוגית ארוכת שנים, ההתרגשות לא מנשימה את עצמה. גם לא האהבה.
העבודה לוקחת אותי שוב ושוב להתרגש מעצמי ומחיי ולאהוב אותי. רק אז אני יכולה להתרגש מאלי, לאהוב אותו ואותנו.
ויש גם את דרך הבעת האהבה. הוא אומר אני אוהב אותך והיא מחכה לפרחים, היא רוצה לתכנן תוכניות משותפות והוא רוצה לשמוע הערכה, היא מחכה להביט עמוק בעיניים והוא רוצה שתיגע בו, הוא מנסה להיות שם בשבילה, לדאוג לפרנסה והיא כבר לא יכולה לראות את הילדים.
הוא חש שהוא עושה הכול מאהבה והיא לא חשה אהובה כלל. ולהפך.
אז אנחנו פותחים. לוקחים אחריות על העבודה שלנו. אחר כך מבינים מה האהוב שלנו צריך מאתנו, על מנת לחוש את האהבה שלנו. בודקים אם אנחנו מסוגלים ורוצים לענות על הצורך. מבינים אלו סימני אהבה פספסנו. עושים עוד כברת דרך זה כלפי זו.
בכול פעם שאני שוכחת כמה אלי אוהב אותי, יש לי את התמונות שהוא מצלם. אף אחד לא מצלם אותי כמוהו. בעיני האהבה שלו.
מכול מיני סיבות, אמתיות ומומצאות, לא נסענו כזוג- רק אנחנו, לחו"ל מיליון שנה (25 ליתר דיוק).
בגיל 21 התגוררנו שנתיים בלונדון. חשבנו שיהיה מגניב לחזור. ואכן היה. אלי גם רצה לשחזר תמונות שלי, שהוא צילם אז. אמנם הביג בן לא שיתף פעולה ונכנס לשיפוצים, אבל, תראו. זו לצד זו אני של אז ועכשיו. אהבה בת 35. בעיניים של אלי אני מדהימה יותר עכשיו (לפחות בתחושה שלי, לא שאלתי אותו).
בקטנה/ דברי ימיה/ גבריאלה גבי שיר
כשאני ערה לפרטים
מספיק בקטנה
זה עתה יצאת מהשינה
ידיך עוטפות
את רגלי בשמיכה
אני שומעת
"את אהובתי"
בשפתך
ש