האם את מראה לו?
האם את מסכימה להרים את שולי החצאית ? האם הוא מכיר אותך יפה ומכוערת, חכמה וטפשה, מאושרת ומתוסכלת, נותנת ומקבלת?
אם לא- איך יוכל להיות שם עבורך? לאהוב את כול כולך?
האם אתה מסיר את המחיצות? מאפשר לה לראות לך? אמיץ ופחדן, חזק וחלש, צוחק ובוכה, מצליח ונכשל?
אם לא- כיצד היא תדע מה עובר עליך? מתי אתה זקוק לה ומתי לשקט שלך?
כמובן, שלפני כול זאת, עלינו להסכים להראות לעצמנו... לקבל את מה שאנחנו. אבל נניח שהגענו כבר עד כאן.
אחד הקסמים בזוגיות היא העדות. יש מישהו, שרואה באהבה אותי ואת מסלול חיי. השתקפות אוהבת היא מתנה גדולה, אנרגיה לצמיחה נעימה.
לעומת זאת, הסתרה שואבת אנרגיה.
אנחנו רוצים להציג את הצד "היפה" שלנו. הפחד מספר לנו, כי אם יראו אותנו באמת, יעזבו . וכמו תמיד, כשאנחנו הולכים עם הפחד, הוא מתגשם. ההתרחקות מתממשת. שמנו בינינו יריעות הסוואה, ועכשיו אנחנו מופתעים- איך הוא לא רואה שאני צריכה אותו, איך היא לא מבינה שאני גמור?
ויש את "הצורך במסתורין", כדי שנימשך זה לזו. המסתורין, עבורי, הוא בידיעה שאני מחזיקה- יש מולי נשמה ענקית. אני מכירה חלקיק קטנטן ממנה. כך אני משאירה לאלי מקום להפתיע אותו ואותי.
אף אחד לא רוצה בת זוג מושלמת. הדבר יוצר לחץ מטורף, להפוך לכזה בעצמו.
אף אחת לא רוצה בן זוג מושלם. היא רוצה סיעור תחושות ורגשות מכול המינים.
בואו נתחיל להרים את החצאיות, לעיני עצמנו, אהובנו ואז העולם כולו. נפנה מקום לזרימה של הומור, קלילות ואהבה שאינה תלויה בדבר.