רוצים אהבה
כמעט כולנו רוצים אהבה. אז איך זה שרבות מאתנו חשות שהיא חומקת מהן, שרבים מרגישים כי הם לא יודעים מה היא, שהיא מתחילה נפלא והופכת לאהבה לא טובה, שהעולם הזה, שכ"כ צמא לאהבה לא מייצר מספיק ממנה?
ברמה הרוחנית פשוט שכחנו. שכחנו שאין מה לחפש. אנחנו אהבה. עכשיו נותר להיות אותה. אחת הדרכים היא לשאול אותי: מה האהבה הייתה עושה/אומרת/רוצה עכשיו?
שכחנו שגם העומד מולי הוא אהבה. בכול פעם שאני רואה אותו כפחות מזה, אני מפסיקה את השיח עד שאחזור לעיני האהבה שלי.
ברמה התודעתית יש לנו הטבעות, אמונות, שמנהלות אותנו, גם בנושא האהבה. בתת המודע שלי, לדוגמא הייתה המשוואה אהבה = ביקורת. שנים רבות אני מלמדת את משנתי כי ביקורת היא הרס, ועדיין מצאתי אותה מפעפעת בתוכי. ניקיתי אמונה זו מהשדה שלי והיום יותר קל לי.
כיוון שהיקום כולו מתגייס להדגים לי מה קורה בתוכי, אזמן לי אהבות שמדגמנות את אמונתי.
אהבה = אלימות תזמן לי זוגיות אלימה, או שתת המודע שלי יוותר מראש על החוויה ולא תהיה זוגיות.
אהבה= דאגה - אטריף את הקרובים אלי, אולי אחווה חרדות.
אהבה = טיפול - אחפש את מי שיטפל בי, או שאטפל כול חיי באהובי.
וכן הלאה. אמשיך לזמן בדיוק רב את הנשמות, שיספקו לי את הצד שלהם במשוואה.
וכך, בכול מערכת יחסים, אנחנו מחטטים זה בפצעו של זו, עד שאנחנו מבינים ומתנקים. כשאנחנו מודעות לכך, אנחנו מבינות שאין זו אהבה לא טובה. למעשה, זה ממש שירות של האהבה.
עם זאת, אפשר ומומלץ לצאת מידי פעם מצד זה, שהוא צד הדין. אנחנו רוצות שמחה ותשוקה ביחסינו. מתוך מודעות ניתן לקבל ולתת גם חסד. לשקף בדרכים פחות כואבות ויותר רכות.
באהבה