גל רגשי
מאז ומתמיד אהבתי לצפות בגולשי גלים. התפעמתי מהדרך בה הדיוק
וההרפיה בגופם, הופכים אותם לאחד עם הגל. הגלישה הצטרפה ל To do list של הגלגול הבא. וכשכבר כמעט ויתרתי, התברר שיש לי גל, ואני יכולה לגלוש עליו עוד בגלגול הזה.
אני גבריאלה ויש לי גל רגשי. ולא סתם גל. אני קוראת לו : הפולניה. הוא צובר וצובר וצובר ואז
מתפרק עלי או על עובר אורח תמים, שרק רצה להשתזף.
לפי העיצוב האנושי, למחצית מאתנו יש גל רגשי, והמחצית השנייה מושפעת ממנו. כיוון שרגשות הם כימיה, כשאני מאוזנת, אני חומר טוב לסובבי, וכשלא, זהירות- חומר מסוכן.
הדרך לאיזון שלי עוברת בהתוודעות לאסטרטגיה (במקרה שלי- המתנה לתגובה) ובאימוץ סמכות פנימית, שתחליף את קרנבל המחשבות בראשי. והסמכות שלי היא הגל הרגשי.
אותו גל, שלוקח אותי גבוה גבוה בתקווה, אמונה והמון אנרגיה, מתפרק בשלב כלשהו וזורק אותי לחול. איך אני יכולה לסמוך עליו? אני מפנימה שאין לי אמת ברגע. אני נותנת יד לנושא, שמעסיק אותי, ולוקחת אותו אתי, באופן מודע, למעלה ולמטה. ואז עושה ממוצע.
זה נשמע מעפן. גולשים נראים הרבה יותר ספונטניים. אבל הרגשתי שזה נכון עבורי, והתחלתי לחקור את הגל, ואותי בתוכו.
בזמן העליה והחגיגה, אני מפוצצת בחומרים של היי. אני אוהבת את כולם, אומרת כן לכול. בירידה אני לא מבינה למה עשיתי זאת.
למעלה אני מרגישה אור גדול. בי וסביבי. ואור תמיד תורגם על ידי כשמחה, שליחות, שירות. למטה החושך עוטף אותי. שם שפטתי אותי ואותו כנחותים, ירודים.
האיזון שלי חשוב עבורי וגם עבור הסביבה שלי, לכן אני עושה עבודת הזכרות. זו אני בבירא עמיקתא כמו גם באיגרא רמא. ואני תמיד אהבה.
נותר לי להתרווח בגוף הגולשת השזוף שלי, להרפות ולהתמסר לגלים. עם הזמן, אני מפסיקה להיאחז בגבוהים ולילל בנמוכים. במקום לנוע בהיסטריה אני צפה על הגב.
ואז פוחתות המערבולות.
המציל מפסיק לצרוח ברמקולים: האישה עם השיער! נא לצאת מהמים. הוא הבין שאני מקשיבה רק למים.