דברי ימיה

לידה

כשנולדת
הוכית
באור סנוורים
אחות דחוקה בזמן
וזפטה בישבן
סבתא אמרה
אה זו בת
ואת הנחת
אבן פינה
בסמטת הלא ראויה.

 

כשנגבו לך
שאפו את הפרח שלך
איכס
גלגלו עיניים לשמים
כשביקשת לגלות אותו בידיך
נשלחת לשטוף ידיים
ואת צעדת צעד ראשון
במצעד הבושה.

 

אולי קצת דיאטה
קרקרה חברה 
לא מספיק טובה
זו לא את זה אני
אין בעולם אהבה
קפה למפקד מוקצף
הערות שדיים
על הלב שוחחים
שערי כתפיים
הוא אהב ונעלם
עדיף לסגור רגלים
הונחה אבן הראשה.

 

בואי אהובה, נשיל
רפש מטשטש לב
בוצה צמיגית בגרונך
נפעם ידע עתיק
נמחק
דוק אכזבה מעיניך
נשמח בחזונך
נאשר
את הפרח שלך
את מפל תשוקתך
נדע
אלוהים סביבך
אלוהימא אתך
את הכול והכול בך

נביעה

 

יש ימים

אלוהים

אוחז לי במלים

עד שאזכר ואסכים

 

יש ימים אלוהימא

מניעה אותי קלות

עד יבואו בי תפילות

 

ויש ושניהם

חובקים פחדי אליהם

עד אביא מלותי בשערכם

עד אשטח לבי בלבכם

אמא

היכן אמא
את העצבות אניח
את הכאב
את שחורט בי
קמטי הלב
את התיעוב
חזון עזוב
חסד נשכח
מעין נזנח
אמא, את האבדן
אשלח לאן?

רגליך, בתי
בטבור העולם
בזהר הרקיע קודקודך
ערוצים ערוצים
נוצקה תבניתך
גאות ושפל הווייתך
שלחי
מראשך לליבך לבטנך
ומשם, בנפש הומה,
אלי לאדמה .

דעי
בין מתום לאי סדר
נגלה בך עוד תדר
פתחי לו.
עוד נשימה
עוד פעימה
השלמה.

מנחה


אישה ספוג
בקרקעית העולם
נקבים נקבים
סופגת
מסננת
את ערלות הלב כולן

אישה מכחול
מושכת בחול
תחינות נשמות
אבודות בכחול
אל הכול הגדול

אלת ים אהובה
שאי עיניך
ברכות מבקשות אליך
לטהר מפרצך
לבוא בבטנך
מנחות שפע
במעונך

התחדשות

ושוב היא רק מבקשת לנוח
ושוב אני לה השטן
לוחצת שברירותה
בין פטיש לסדן
דורשת עכשיו
מענה בשרה
וכשהיא בקרשים
אני המזכירה
כך וכך נדרת
חדילה היא כפירה

היא נותרת שתוקה
אנסה בתשוקה
היכנסי יפתי
בין מכתש לעלי
הלא תרצי לחדש
ימייך כקדם?
במעט מכאוב
נפיק בושם לרוב
שוב יעלה ניחוחך
בנחירי הרחוב

הלומות קרבות
אנחנו נפגשות
משני צדי הבור
כבי את האור
לוחשת נשמתי
עכשיו כשאני מקשיבה
שבי לצדי
לטפי לי כמה אני טובה
אחזור כשאחזור
כעת רק עטפי
אותך ואותי
בשקיטת אהבה

 

התמסרות

נגד הזרם
החיים הם מלחמה.
מאבק מתיש
גוף
סוגר לב.
נגד הזרם
אוזניי ערלות
עיניי עצומות לרווחה
עורי פצוע
ערוותי מורסה שפוכה.
נגד הזרם
שלטי הדרך קורסים
רוחות מזדמנות
תופסות שליטה.
רמזורים מהבהבים
אני אזור
ללא קליטה.

עם הזרם
מתמסרת
מאפשרת
גופי מקדש
אדמה שמיים
נושמת
מאזינה
בהירות מאירה
בהיכלי העיניים.
עם הזרם
פצעי חבושים
בשמן מרוככים פתחי
רפואה ללא זמן
בקצות אצבעותי.

עם הזרם
מתמסרת
מאמצת
סנפירי כנפיים
אני הזרם
חלקיק זוהר במים.
אני
מפת דרכים נפתחות
נשמתי תחנת ממסר.
באלפי צורות
מסרים מברכים
חידות נפתרות
אלוהים שר.

עירומה

עירומה אני
להתהלך בעולם
עור פוגש אור
מים צלולים
חיבור אוהב
מגע אלוהים

זו שבחוץ
היא זו שבפנים
לבי על שרוולי
לעתים ישקוט
לעיתים יבער אדום
זה הלב שלי

אהבתי מתפשטת
רחבה
נוגעת חשופה
במה שמתבקש
במי שמבקש
קרבה

נפשי פשוטה
מייחלת כל יום מחדש
להניח רצוני
מעורטל
ללא חשש
מקודש

נשמתי נוטלת
בנשימה משוחררת
את חירותה
כבודה לא נחרץ
אם בחוץ או בפנים
ענוות בת מלכות
מנתבת שליחותה

אישה חשופה
לב רצון ושדיים
מניחה תפילתה
בדרך הרחם
מבואות שמים
מפיה
שירת נשים
מבקשות
שלוות ימים
ויבשות

חורים שחורים


שאול הבטן מושך
עשן סיגריות
סוכר
מסומם מסרטים בלופ
מתעלק על האנרגיה שלך
בחמה שפוכה
שואב אותי
במנהרות שעבר זמנן
מסע בין כוכבים מתים
חורים שחורים
מעלים קבס.

יש ואני יכולה לי
נכנסת על בהונות
גודשת את המרחב
בנוכחותי
הן מגיחות מנודות
מבין הצללים
בנות קול מחוץ למחנה
רגשות עצורים במחסום
תחושות עייפות סלקציה
לאט
אני מבקשת
בעדינות
נוגעת, נושמת,
מכילה, מעכלת
מלטפת אותי
בעין טובה
מוזגת טיפות אהבה
עייפה, חבולה
מגיחה לאור השמש
קצת יותר קרובה.

יכולה

גם למטה
כששאול התחתיות
נושך לך בישבן
באלגן
גוף ללא גאולה
ראש ללא פעולה
לב
כואב
תני ידך בידך

את יכולה להישבר
את יכולה להתחבר
את יכולה להיזכר
בכל מה שעוזר
לנשום במעגל
לרקוד אותך לדעת
מרוקנת ושופעת
להודות בעוצמה
לשכב על האדמה
ילדה אישה
וזקנה חכמה

את יכולה להיכנע
להיות הפחד
להרגיש הכי קטנה
את יכולה לשחרר
או לבחור לא לעזוב
כך או כך
הישארי לידך, לאהוב.

ובין סיפור לשחרור
בין נטישה לחיבוק
בין האצבעות
באגרוף הזועם
בין קולך הרועם
לליבך הפועם
בין מה שהיית
לזו שהנך
השאירי רווח
לאלוהים להיכנס
להנגיש לך שוב
פלא ונס


מלאות

עייפה
לבי מורכן
נשמתי תלויה בחצי התורן
בתנוחת עובר
חוזרת בתעלה
יש לי תור בספא
של אלוהים
לבושים אור לבן
יאמרו לי
כאן
מתנקים ומתמלאים
נוחי

מיד ישקלו כמה
הוספתי בצדקנות
ובסרט מידה, בעדינות
כמה תפחה ההיצמדות
יבחנו את לחץ ההשוואה
ויחלו בעבודה
אחד ישייף לי
את הספק הקשה
שני ירכך את התוקפנות
אחרת תעסה
חמלה תפוסה
ותשחרר הריקנות
צבע ימלא
את חלקי האפורים
ובמקרים  חמורים
ירשמו מלאכים רוקחים
עירוי בזרועותי
אהבה ללא תנאי
עד יבוא בי אדוני
עד אעלה על גדותי
וחיבוקים שופעי חום
עד יבער בי שוב התום
עד שתחזור בי הברכה
לראות
ליבי – לבך


מרחב מקודש

יש בי נקודה .
מושב חשוך מאחורי לבי.
בת דמותי, מבוגרת במעט, 
ממתינה לי שם, לבושת שחורים,
אני קופצת לביקור תנחומים.
מכווצת מביקורת
מיואשת מכוחניות
גופי דואב חוסר אהבה, חוסר סיבה, מבקש לא להיות.

יש לה שתי ידיים טובות, לאני - היא הזאת.
היא מחבקת אותי ארוכות.
בנגיעה רכה שלה אני נזכרת
אני שליחה, אני מונשמת.
מבט מלא חסד והוד מבקש ממני לשוב לעבוד.
בארבע ידיים אנחנו נוגעות.
בלב אחד יודעות.
מאחות חורים פעורים
לבל תזלוג שוב האהבה
איברי חוזרים לכהן
אני עושה תשובה.

 

כוונה

בכל חורף
אני מתעטפת
שנת דובה
עיני נעצמות
עונתית אני שוכחת
שורה מוזנחת
אישה מוכה
מלחמה רחוקה
אהבה בסכנת הכחדה

בכל חורף
אני מדמה מנוחה
בכל אביב
אותה פריחה
מעירה את גופי
הי, שליחה
אין זמן
עכשיו וכאן

בכל אביב
אני מודה
צפירת העבודה
שלי
קלילה
ספחת
ואני מתפקחת
מחזירה לגופי תפילה

ובכל אביב
אני בכוונה
בזו השנה
לא סוגרת שינה
על לבי
ערה
מוצאת מנוחה
זוכרת
משננת ברכה
ללא חשש
אני כאן
אני
זן מוגן

 

 


בני

נשמתי בקשה לי
אימהות
בטבעיות
אהבה והזנה
רגישות
נגישות
ויהי
בן

בראשית
נושאת צלב האימהות
בדם יזע ודמעות
צלחו לי
הגנה והזנה
דרכי לאהבה
רגישה ונגישה
כשלה נוקשה
בחתחתי בושה

ארצי הייתה
תוהו ובוהו
חושך תפס שלטונו
כמוני כמוהו
עיוורת
במחילות אשם
צל עגום
באפילה
קראתי אמא
ורק הדי שב אלי
נותרתי חלולה

עד נעשתה בי הבדלה
מן המקור
בין חושך ואור
בין לילה ויום
בין רוצה ויכולה
ובאהבת המקום
חיבור עתיק
בין ים ויבשה
אם ואישה
ובחיבוק כל האלות כולן
שנה אחר שנה
תחילה מלאכת האיחוד
שניה ההבחנה
אם ובנה

ילדתי

ילדתי, שאני,
פוערת עיניים
יום יום
רואה לראשונה
קרני שמש
קורעות ערפל
גזע רחב
אדמה אדומה
יודעת שוב
ציוץ, נהמה,
בכי, צחוק,
אנקה, נעימה

ילדתי, שאני,
מדלגת קלילה
בין לדאוג ולחגוג
ולפעמים,
בשקט לעצמה,
היא מתפעלת
איך למדה
לצעוד
לרקוד
לנהוג

ילדתי, שאני,
מחסירה פעימה
איך כל כך זעירה
כל כך צעירה
העזה ברגל קרה
וכמה פעמים כבר
נולדה
אהבה
נשברה
חוברה
לי יחדיו

ואיך זו הקטנה
דבקה באהבתה
ועשתה אתו את ביתה
והפכה תינוקות לגברים
טובים
והפריחה לעולם שירים
אוהבים
ופתחה עצמה לאמונה
וקבלה תורה וכישוף ואלוהים
וקשרה ליבה ללב נשים אחיות
וזכתה לקבל ולתת רפואות
ואיך, שוב ושוב,
ילדתי, שאני,
מבקשת אותי
רק להיות.


שחוברה לה יחדיו

כל מה שאת יכולה
כל מה
שאי פעם יכולת
הוא להביט בין הקליפות
לנקות חדרי לבך
לחלוף בין השכבות
להבעיר קטורת
נשימה טובה
לתת ולקבל באהבה

כל מה שאת יכולה
כל מה
שאי פעם יכולת
הוא לדעת
עוד ועוד
אותך
השוכנת בקפלי שמך

אותה יש לאהוב
לחצוב עולם
בעוצמת זרועותיה
בעת שאת
מנהיגה
תנועותיה

פניקס

הדם שלא בא עוד
אל בין רגליך
סולל דרכו כעת
סולל דרכך אליך
ולא שקט הוא
ולא נחבא בין כתליך
בהלמות תופי לב
ובאש התמיד
יניע צעדיך

על שביל ידוע
וזר עד מאד
מואר בנגוהות
עולמות שבראת
כפותיך דורכות
בשברי חלומות
חלקיקים יתומים
לא מרפים
איזה שער לסגור
מה טוב לשמר
איך לחבר
היית הווה תהיי

שרוטה עד עלבון
מבקשת לרקוד
במקצב שהכרת
בחן השמור בתאים
גופך לא נאות
מסכסך איברים
תובע מחול עכשווי

כרעי
לא יינתן בך הלחן
ולא התנועה
לא ייכתב לך השיר
ולא ישקיטו פחדייך
המיילדת היא את
שעוד לא היית
חבקי לך
שמחי בך
פתחי


אל פחד

אהובתי אל פחד
האמת שלך שוב
משנה פניה
צומחת  מתבגרת
מאתגרת מתבהרת

אהובתי
לא תמיד קל
או פשוט
או זורם
אותיות מתהפכות
כוונות נרעדות
ברכייך כורעות תחתייך
שקט מפתה
מאחז עינייך

אהובתי
את יכולה
לא עוד
שוטת הכפר
במצעד הבושה
נסקלת בשנאה
מאוכלת באש הפחד
לא עוד שוכבת על גבך
מאולחשת
מיולדת
עכשיו
מושיטה אגנך
נושפת כאבך
שואגת לידתך
בוכה אושרך
אם
ברוכת אמיתות
ברוכת נפשות

 

אהובתי לבך גדל
רחב להכיל
אמת משתנה
ראי
אהובים מתפתלים
בתעלת הידיעה
תרים אחר נשימתם
אל חשש
הנה ראשם מגיח
שואפים אהבה
מהיוני שלך
מהאומץ שלך

אהובתי
זה הזמן
כך נברא העולם
באמת פשוטה
ברכות ההברה
צאי

שמחה גדולה הלילה

בני, שזה עתה
היה קטן
בבא מחר
יהיה חתן

ונכון שאת ביתנו
עזב מזמן
ואת חייו ממלאים
חוויות אחרות
אנשים אחרים
מקומות זרים
ונכון
אהובתו
פקחית ונאוה
ממתיקה אהבה

ולמרות
ועל אף כל זאת
לבי רוטט
רחמי עלי כבדה
ואני לה אחבוק
מלים רכות
בואי קלה
היינו כה טובות
נתנו עבודה
רק עוד מעט שחרור
ניקיון
סליחה ותודה

ובמה שריק נותר
לא ניילד
יצירות חדשות
בזה החלל
נר תמיד יבער
לתינוק שבגר
לי, שטיפסתי הר
ללמוד אמהות

כך יוכל
החדר ליד
להסביר פניו
להגדיל אורותיו
להתמיר נטישה
לאהבה חדשה
רק
אמא
בן ואישה


גיאולוגיה

אדמת החזה שלי מרובדת
שכבה שכבה תגלה
איך נוצרתי בבראשית
סלע
ואיך נסחף במי השפיר
ובעצב נולדה לי הקרקע    
ובמטר ובשמש
במנוחה ובסער
בין נקודת קיבול השדה
לנקודת הכמישה
הותרתי רווחים למעבר
האהבה
זרעתי ברינה אישה
טיפחתי גידוליה
הישרתי מבט למתאבן
קברתי את מתיה
ארצי זרועת שינויים
מציאות וחלום
חילופי עונות
מלחמה ושלום
וטבורה אבן יהלום
לבי בנוי נצח
בחדריו אשכון
מלכה בקודש הקודשים
משרתת עם אלוהים

 

לימבו

אני לא יודעת כמה שערים
עוברים בחייהם גברים
כאישה הם בלתי נגמרים
וכמר למדתי (כמעט)לעצור
להמתין שיתחלף האור ברמזור
שיקראו לי (רק תקראו כבר) לעבור
שהתמונה תהיה שוב ברורה
והכוונה טהורה

והתאמנתי בלחוש ולהרגיש
את אבל הפרידות
את החשש מהבאות
את הרעד בברכיים
את הקנאה במעיים
לזוז מהדרמה
מהקארמה
לנשום
לבכות ולרקוד ולשיר ולצחוק
ולמדוט ולכתוב ולשתוק
לשחרר אמונות
לסלוח ולהודות
ובכל זאת

נדמה שהכול קורה צפוף
וגופי אפוף
געגוע וכיסוף
כול שתרגלתי צוחק לי בפרצוף
מתגרה וחצוף
בואי נראה אותך עכשיו
מוציאה מהשיט את הצוף

וכך נסגר מאחורי
שער הדם החודשי
מעיין הנעורים הנשי
וגופי שוב משתנה
שוב דורש
הקשיבי דייקי חדשי
ובאותה עת
בכורי מתחתן
והמרחק
בין אם לבן
שוב נמדד ומתכוונן
ונכון שאני זוכה בבת
אבל
סוף סוף למדתי להיות אם
לאן לעזאזל
אתה הולך

ואני חשה נוקשה
ואני מרגישה נטושה
ואני ממש יכולה לראות
כמה הזדקנתי
וכמה אני כבר
לא אטרקטיבית
לא רלוונטית
לא יפה

הורמונים משבשים את הדעת
גלי חום מרקידים בי את המשוגעת
ובהבזקים קצרים
מחוץ למלכוד
אני זוכרת
לימבו הוא גם ריקוד
והכול חולף
מיד ישובו
האמונה
האהבה
הצחוק המתגלגל
השער הבא
ממתין להתגלות
כשרק אסכים
לחיבוק מלאכים
לנשיקת אלוהים
בלבי

 


כוהנת

לא באמת
התרוקן חזך
ולא באמת
השתתק עולמך
צבעיו דהו

כי נגעת
בבלתי נגועים
והפקדת נשימה
אצל מחוסרי האוויר
והכנסת חיוך
בבלתי נראים
תקווה
באוהל האבלים

ומכל אלו
נרקם עתה
חושן לבך
עלייך
כל אבן זוכרת
פועמת
אותך
את שבטך
את חסדייך
הרכיני ראשך למשחה
קבלי
את אלוהיך


קודש

אמא למדה אותי אתיאיזם
ואין אלוהים
גופי לימדני שיש
ואין הוא מבקש
ממני דבר.
חילונית
מלה שלעורי מתנפצת
לא עומדת בפרץ
זמנה עבר

בין קודש לחול מלקטת גרגרים
בסוליות יחפות מקדשת
רגעים פרועים
אמונה שרופה לאפר
מגביהה זכוכית בתוכי
נגיעת נשימה קלה
הדי ים בנשמתי

קודש הופך בישול
למופע טעמים מכשף
חיבוק
לריפוי מלטף
קודש שם במבט מרוחק
רכות חודרת
בזמרה גרונית
תפילה מושרת
קודש נותן בשני זרים
אותות חיבורים
ובמשגל שווא
אלוהים אדירים

אמונה

אהובי הלא מרגיש
אישי הלא חש
שים מבטחך
באלוהים
שאתה
טבול
בעומק העצב
נשום כאבך
רכך מבטך
אל הכעס, הפחד, האכזבה
על הילד שהיית
החייל שנוצרת
על האיש שהנך
בסליחה
תתעלה
בעבר השני
חי, נוכח
רב מימדי

אהובתי המסתפקת במועט
אשת הגבולות
תני אמונתך
באלוהימא
שאת
שאי לבך למרחקים
חושי עד
ירעדו אמות הסיפים
פרשי רחב
חסד גופך
גובה ידיעתך
עומק אהבתך
עוצמת מיניותך
בסליחה
תתעלי
בעבר השני
אהבה


רוח חדשה

אהובי השב רוח טובה
בינות פחדיך
התר לי משכן בלבך
מודה
ארכך מבטי
אוהב
ואז ורק אז
ארפרף על כרטיס הכניסה
עדה בהקרנת חצות
צלף ישראלי
ילד כואב
גבר מבולבל
נשמה אבודה

נוכחת
לא מורה
לא מתקנת
לא מראה לפגמיך
עד שתרגיש
עד שתיווכח
עד שתסלח
עד שיפתח
לך.

אהובתי השיבי חרותך
בין רעד לרעד
מתירה לי משכן בתוכך
מודה
ארכך מבטי
אוהב
ואז ורק אז
אחשוף זהיר
מלאכת רקמה מורכבת
ילדה אישה
נערה תועה
נשמה אבודה

נוכח
לא מורה
לא מתקן
לא מראה לפגמיך
עד שתרגישי
עד שתיווכחי
עד שתסלחי
עד שיפתח
לך.

בריאה

בפעם ההיא
כשלא רצית וריצית
כשנעתרת
בחפשך אהבה
כשפתחת רחב רגליך
לבעלך, בועלך
ללא ברכה בהיכלך
בראת אותך נדן החרב
סחורה עוברת לסוחר
החלה עונת הפטריות

בפעם ההיא
בה נתת לה בראש
לשמור מרחק
כשהעמדת זקוף
לעמוד בציפיות
כשחדרת, פלשת
כבשת שטחים
בראת לוחם
ואיברך כלי זין
בעל רצון משלו

והגוף זוכר
הגוף רוצה יותר
הוא מבקש
אל תשכחי
אל תוותר
גם בהצטלבות דרכים מקרית
גם במערכת רב עונתית
אתם בוראים אותך, אותך
אותי
ובמלאכת היצירה
יש לשים את ליבנו
ביציבות המבנה
טוהר המסר

 

 

 

 


בעדינות

יש דברים
שהעדינות יפה להם
נשברים בקשיחות
הם אינם עמידים
ביובש ובצחיחות
בביקורת בונה
הורסת

יש דברים
זורחים בטוהר
שהקדושה יפה להם
בפריצות וזחיחות
נפשם נפקעת
תוכם נפרם

יש דברים
שהאהבה יפה להם
משגשגים באור הלב
בקשב הבטן הרכה
נדרסים
במחווה גסה

יש דברים
המבקשים
נוכחות כל החושים
נשימה, הגנה
שם הם נפתחים
בפחד ובאומץ
תאים מתחדשים

כזה הוא לבי
אהובי
זוהי נפשך
כך היא הדלת אלי
כך הביאה שלך.

 

 

 

 


זיווג

לזה שעיניו פקוחות ליופייך
ואוזניו מכילות סודותיך
שאוסף בלשונו ביראה
ידיעת הבריאה מעליך
פוער וסוגר
תפילות עתיקות
כמוסות בין כתליך
למתאווה למימייך
מתוקה, מלוחה
נעולה ופתוחה
ויודע שזכה
לזה שבשמחה
משרת בקודשך
מכהן במרחב בברכה

פתחי לו
שירי לו יופיו
המתיקי איבריו באיברייך
מסרי, אלה,
את כול כולך
תקני לבו
אחי שברייך
צקי אמונה בחזה אוהבך
השקי חללים כמהים
תני תשוקתך
מעליו, מתחתיו,
לאהבו
להשביע אלוהים

שעת רצון

לא כי אתה החצי השני שלי
ולא כי אני משלימה אותך
לא כי בלעדיך חיי אינם חיים
ולא כי אני הברכה שלך
לא כי אתה השמש ואני הלבנה
ולא כי אתה הגדול לי הקטנה
לא כי הגאות שלי אל החוף שאתה
ולא כי אני התקווה בבעתה
לא כי תשוקתנו עזה
וכך גם ההרים הבאים בינינו
לא כי יצרנו ילד מאין
ולא כי כבר רבתה דרכנו

כי
כשאתה לי סגור, מתעלם ומנוכר
בברית נדרי אני באה אתי
ביקומי הזר
במידת הדין
מתעקשת
על כל פיסת הדר
בכיעורי, בשונותי, בשבילי העבר

וכשאתה
נושם נוכחותי, יודע אותי
ולא בורח
משיט ברכות בתעלות שמיעתי
ולא שוכח
בחסד
בגד
אהבה טובה נוצר
אני שלמה
רקומה טוהר
יצוקה זוהר.

 


אישה ציפור

אני לא באמת צריכה אותך
כדי לעוף.
כנפיים לי משלי.
מסלול ההמראה מואר
באור יקרות.
אבל כמה נעימה לי
הטרמפולינה שאנו חולקים.
הקפיצים משומנים
היריעה רכה,
אנחנו מעזים
להיות בלאגן,
ידיים ורגליים,
איברים מפוזרים
ואלוהים כל כך מבסוט
כשאנחנו מאושרים.


הודיה

מתעוררת
כף רגל מלטפת
כף רגל
אל סדין
עור פועם
השכמה.

פוקחת עיניים רכות
אל שלוות בית
אהוב מחבק בחלומו
וחתול מגרגר
נחמה.

מים שוטפים
גוף עירום, בריא,
תה ריחני
בטן הומה
הזנה.

פוסעת יודעת
אדמה טובה
שמש ברקיע
בוראת עצמה מחדש
גם אני
החיים דבש.

כף התפעמות של בוקר
מכשיר ההחייאה של לבי
יש לי הכול
והכול בי.

לבשי גופך

גופי ואני אוהבים זה לזו
רוב הימים
אני לובשת אותו בבוקר
כמו חולצה ותיקה בארון
ריחו מוכר
צבעיו דהויים בצבעי
מגעו מנחם
תנועתו תנועתי

ויש שאני שוכחת
להיות תודה
וכמו בתא מדידה
של מעצבת יצירתית
שוב אינני מזהה
היכן בא הראש
לאן תלך רגלי
מה ימין ומה שמאל
מה לפנים מה לאחור

ובכלל
אני מנסה לנוע
נמתחת
גופי מתנופף באלגנטיות
והשמלה נשארת
בחריץ של התחת
כפות רגלי שוכחות
נינוחות
את חסד האדמה
אני כבדה מידי
וגם קלה
במרכז הבקרה שלי
אתראת תקלה

עד שרמקול ישן
צורח באוזני
שיר
והוא ממש רע
אך גם לטראנס אומלל
יש לב פועם קצב
ורגלי נזכרות
לתופף אותו
באדמת הפיצוציה
כול תו משחרר לעולם
פיסות יופי מאגני
ישבני משכיח אדישות
וישמח שבטי בשדי
וגם הקופאי
כן אני בגמישות

סומק בלחיי
עיני בוהקות
ושוב זורמים עורקי
מבט אהובי בעורי
בנקבי
נשימתו המשתאה
מפלאי
ובשרי שוב נלבש
ריחני
צבעוני
אני בגופי
בשליחות חיי


בקטנה

כשאני ערה לפרטים
מספיק בקטנה
זה עתה יצאת מהשינה
ידיך עוטפות
את רגלי בשמיכה
אני שומעת
"את אהובתי"
בשפתך

עד מתי

עד שניזכר
ביופיו של התום
בזכותה של הנאיביות
בצחות יפי הנפש

עד שניזכר
אותו אויר
מנשים אותנו
אותו מרחב
בליבנו

עד שניזכר
מי נמצא
מאחורי
גווני העיניים
עיצוב האף
הפין או הפות
החביב והדוחה
המושיט ידו לשלום
או צורח מלחמה

עד שניזכר
אני אתה
עד שנתבלבל
אני? אתה?
עד שלא נדע עוד
הבדלה

עד שניזכר
ברווח המרחיק
השומר עלי ממך
אני מפסידה
גם אותי
גם אותך


דברי ימיה

אחת נמתחה על הגלגל
ואז הופרדה מראשה
עירומה של אחרת צולק
גופת חברתה מבאישה

וידוי הותך בפי
ואז נתלשה לשוני
ממך נתלשו ילדייך
נטרפה נפשך

במצעד בושה
עולות באש
רבבות נשים
במצעד בושה
נצרבים באש
לבבות קשים

אחת למדה לשכוח
פלאי רפואתה
אחרת התאמנה
בפיתוח שתיקתה

אני שכחתי אומנותי
צמחים ולחשים התעופפו ברוח
ואת למדת להיחבא
בחידלון בטוח

נשים מפויחות
לצלקת שפחות
אחיותיהן נשכחות
בנותיהן מוחשכות
עובדות ימים כלילות
בלא להיות

ובעת טבעת
בים השכחה
יש ונזכרת
באישה יכולה
בנשים יכולות
ובמערבולת השיגעון
נמלא פיך קללות.

ונמלא העולם שנאה
ונמלא העולם פחד
ונמלא העולם הפרדה
ונמלא כחד.

והלכה השמש
ובאה השמש
נשמות עתיקות
לא עוד מחכות

אחת נמתחת לכול אורכה
נפרדת מקשיחות
אחרת מעניקה בגוף לא מושלם
אהבה עצמית ונינוחות

בפי מושם שיר
לשוני לומדת ברכות
את אמא לשניים
ולכולנו אחות

נשים זוכרות
מכשפות רגשות
נשים זוכרות
קוסמות צחוק
נשים זוכרות
אוספות אל חיקן
עולם תינוק


ונמלא העולם מיילדות אהבה
ונמלא מרפאות פחד
ונמלא העולם אימהות מזינות
ונמלא יחד
ובא החלום
ואור על פני תהום


הכל

במקום בו צעדת
יחפה מדעת
לבן הוא לבן
לא נקי
לא טהור
לא כפרת השחור

והחושך
רק חושך
לא מסתיר
לא מכחיד
לא מחסיר מהאור

הלבד הוא לבד
אם בגוף
אחד
זעיר
אם חלקיק
באחד האדיר

והכל נוכח
ולכל משמעות
והכל חסר ערך
וחסר חשיבות

והכל מכתוב
והרשות נתונה
את יודעת הכל
ושוכחת הכל
ורק האמונה

כי הכל היה
והכל יהיה
מוכר ואחרת
מאפשרת
הקשיבי
מה היא אומרת
האהבה זוכרת


בונבוניירה

היקום שלי
הוא חנות ממתקים
אנשים הולכים ובאים
צבעוניים, מתוקים
חוויות מתעטפות בסרט בד
או מתפשטות,
מפתות בעיטורי שוקולד
לשוני מפתלת
דקויות טעמים
מבטי מסחרר גווני גוונים
ידי מתענגות לאסוף אל בטני
עינוגי בונבונים

יש אשר
נפרצת הדלת
בפתחה
אלימות קורעת
שפיות
מחשיכה נגוהות החנות
טעם מר סוחף
אבנים בין שיני
יאוש שולח
שורשים במעי

ואני לובשת סינר
מכשפת סרטיו בלחשים
ממרקת מדפים
מאירה שנדלירים עתיקים
מטמפררת בגופי
רגעים מתוקים
מטהרת אש לבי
מנגבת אפלה מעפעפי
שולחת זרועות לחיבוק
אחי ואחיותי

 

נעשה שלום

משוחררת משוחררת משוחררת
מנדרים שנדרת
הבטחות שהבטחת
לך, ללבך, לאלוהים
בעת שנקנית, נמכרת,
הועברת מיד ליד
עד לא ידעת מי את.
נבעלת, נגעלת,
נבגדת, פצועה,
הרמת חומותיך
עד העננים
אולי שם מישהו ישמע.

משוחררת, אחותי
מנדר הנזירה
אינך נשואה לאלוהים
את חופשיה וזו איננה כפירה.
בין רגליך הופך משוקץ
זך
טומאה לטוהרה.
משוחררת, יקרה
מהשממה הקרה,
המאבטחת מיניותך,
חופשיה להזמין
אורחים רגישים,
בשעות הביקור
של אהבתך.

משוחררת ילדתי האהובה
נמחים כתמי נשמתך,
כיעור, בדידות  והשפלה,
אותות קין במצחך.
משוחררת
החלשה, החזקה,
הסגורה, הפרוצה,
הנזקקת, המטפלת,
המרצה והמזייפת .
היי.

מקודשת מקודשת מקודשת
שזרי אמונות עתיקות
לזר בניחוח חדש,
שלחי אותו על המים
חלמי את המקדש.
את השלמות
נזר הבריאה
פותך יפה,
באר עונג, ריפוי והשראה.

משוחרר משוחרר משוחרר
מנדרים שנדרת
הבטחות שהבטחת
לך, ללבך, לאלוהים
בעת שנלחמת, נטבחת,
לקחת
עד שלא ידעת
מי אתה.
אתה גבר
יצירה של שלום
יודע אהבה
וחופשי לחלום.

משוחרר, אחי
מנטל ההוכחה
מלכבוש אותי
את האדמה
מלכבוש אותך.
משוחרר
מ"חוקי הטבע"
המריצים אותך
ממאבק לתחרות
משכיחים אמת נפשך,
אהבת אחיך,
יוצקים חרדה
באיבריך.

משוחרר, אהובי
משוחרר
הנושא בנטל, המפרנס,
השרירי, החזק, היוזם,
המספק, השופך מוקדם,
האומניפוטנט, הרוקד על הדם.
היה.

מקודש, מקודש, מקודש
זמן לנשום.
שחרר מכאובך לרוח
עת לאהוב
לאפות לחם
לנכוח.
אתה מלך
אתה מושלם
איברך יפה, בורא
עונג, ריפוי
שלוות עולם.

טביעת אצבע אלוהים

כך אתה נושם
כך אתה מתנועע
שבעה מיליארד נושמים
ורק אתה יודע
שאיפתך
נשיפתך

כך אני ננגעת
כך אני נשמעת
ארבעה מיליארד נשים
ורק אני יודעת
סף עורי
מלות שירי

זה המחול שלך
זו הדרך
שרשרת אבות הביאוך עד הלום
לך הבשורה
מה תפל
מה בעל ערך

זו הפעימה שלך
זו אהבתך
רחם ועוד רחם
ורק את
בקיאה בהלמות לבך.

שבעה מיליארד
טביעות אצבע
שבעה מיליארד
מקצבים ומופעים
שבעה מיליארד
כוחות בוראים
שבעה מיליארד
יש אחד

 

 

 

 

 


יום זיכרון

כאן ועכשיו
אני בסליחה
הכול עבר
הכול כופר
אני יוצאת מהשוחה

כאן ועכשיו
אני רואה
שקופים הננו
עמוקים וברורים
נשמתי חוזה חיבורים

כאן ועכשיו
אני
הקשבה רחבה
מאוזני הלב
עד אין סוף תבל
בענווה

כאן ועכשיו
אני נוגעת
ידי יעודן ממלאות
בליטוף זהיר
מגישות תקווה
סומכות נופלות

כאן ועכשיו
אני זוכרת
אנחנו אלוהים
אנחנו המגרפה
עלי השלכת
צבעי הקשת
הגן
זה כאן

כאן ועכשיו
אני שוחרת
יום טוב מאמש
לנצח אין
ולנצח יש
חדש תחת השמש


בשירות

וגם אם לא באו
ההר לא ינוע
ולא נטו אוהלם
הוא נותר נטוע

והפרח ייתן את יופיו
בנדיבות ניחוח יושיט
בעת תעצור משתאה
ובעת שתשכח להביט

חוכמת הינשוף
תמלא הלילות
אם תניח ראשך
או תצא לגלות

ובכל פעימה
תפילת אדמה
וחיבוק שמים
וזכות המים

ואת
נטועה עמוקות
הגישי יופייך
בקדרה תבלי קסמייך
חבקי בתפילה
טהרי בנשיקות
כול הבא בחדרייך
ולא לך לתהות
ולא לך קושיות
אם אמת דברותיך 
או פרי הזיות
היי את
כי אין עוד תכלית
מלבד את להיות

 


עוד תישמע

אהובתי
השריטות אשר קורעות
בלילה את בטנך
הן קולך המבקש
להימלט ממקלטך

אוזניו רוחשות
את שאת ממאנת
דממת האלחוט שלך
משתקת כול

בואי
בתחילה המהום
בשפה רפה
חרד ומבויש
תני לו הד לבך
והוא ישתול צבעים
במעלה גרונך

וכשיבואו הבכי והיגון
אשר שרדו תחתיו נאמנים
את כאבך
המשיכי להשמיע
והתמידי, התמידי עד
שאגת הלביאה תבקיע

עד
על גבה תגיע
ילדה עירומה
כול יכולה
שמחה בין הגלים
צווחי עמה התרגשות
למדי לה שירים
שירו ילדותה
תמימותה
תבונתה
חבקו אותך אותה
בשיר ערש אל מיטתה.

וכשיבואו לפתחה
נסיך או נסיכה
לא עוד יפיפיה נרדמת
גופה מלכות
עיניה רואות
וקולה אבן חן בכתר

ויודע קולה אהבה
ויודע קולה זעם
ויודע רצונה
ודברי טעם
ויודע קללתה וברכותיה
והיא שטה עליו
את ימי חייה.

וכשתסתיים עונתה
תמנה בקול קמטיה
תאהב בקול בניה
תכתוב
תרקוד
תתעלס
בקול החמה
בקרני הלבנה
חשופה, משמיעה
אותו אותה

פותחת כנפיים לכהונתה
עפה על גלי קולה
יודעת עברה
חולמת חזונה.
או אז
שירי לה תעוזתה
הכניסי אומץ בנוצותיה
למען יאריכו כוחותיה
מעל מדבר לא מאזין
הר לא שומע
וגם אם מעולם לא הסכיתו
ולעולם לא יטו אוזנם
תוסיף שירתה
למלא את העולם.

 


מתן תורה

את ידייך המושטות במורא
המבקשות מתן תורה
פרשי מעדנות בחיקך
גיבורה
תני שקט בקולות החוגגים
חבקי קרובים מודאגים
השליכי עוגן בליבך

בין רגש לתחושה
דין וחסד
דילוג ועבודה קשה
שורה בך מקדם
תורת אישה
ואין איש יודע אותה מלבדך
ואין אישה יודעת אותה ללמדך
ואין לך מתווך

בשעת רצון
שעת בחירה עמוקה
בצלילה רכה
ללא עצירה
מתחברות אותיות למלה, לשורה
לשיר היותך
לתורת המהות
לזו שזוכרת
חיבוק אלוהות

מכשפה


צועדת עירומה על גחלים
מרפאה חשש

עושה אהבה
עם מלאכים ועם שדים
מעירה את הנחש

רוקדת באקסטזה עד תישמע
האדמה
שוקטת
עד ירעד ליבה
בולעת את מיצי העולם
ויולדת אותו חדש

 


זמן

בראשית דבר
כנפיים לי
ותשוקתי נותנת בהן רוח
ורצוני נושא אותי למרחב

ובתווך
מנוחתי אמצא בכנפיו
והן טוענות בי אמונה
להפיץ זרעיו

ובנצח
מוטת כנפינו
אחת
אני בתוכו
מעליו מתחתיו
לבי בכהונתו ניצב

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

צרו קשר

054-4684351

כל הזכויות שמורות לגבריאלה שיר
עיצוב האתר: michal sheena