אז, כמה זה בעצם עולה לי?
מה ללבוש, מה לאמר, למי, מתי.
מה ללמוד, במה לעבוד, עם מי להתחבר
להיות לבד או בזוגיות.
ללדת ילדים או לא.
מה לספר לעצמי.
מה לאכול, לקנות, לראות.
מה לטפח ומה לעזוב.
ואני?
אני לא אוהבת לבחור. רוצה הכל. עכשיו. אם אפשר כבר אתמול. וכן, גם בצבע הזה.
אולי יש אפשרות להתחכם. לא צריך, לא אבחר. מי כבר ירגיש? אז זהו, שאני. לשבת על הגדר עובד לי זמן מה ואז מתחיל לכאוב לי הישבן. וכן, אני מרגישה צורך להוריד את הרגלים.
אז אולי רגל פה ורגל שם?
גיליתי שהרבה פעמים זה עובד לי. יש גם וגם.
אני יכולה ללבוש ג'ינס ומעליו חצאית.
אני יכולה לעסוק בתנועה, בטיפול וגם באנרגיה.
אם החברות שלי לא ממש רואות עין בעין, הן לא חייבות להיפגש.
אני שובבה, ילדה סקרנית שכלום לא מספק אותה. תמיד יש משהו חדש ללמוד, להתנסות, לאהוב. ולצידה חיה בשלום הזקנה שלי . בוחרת במה להתמיד, סבלנית, קשובה, מכילה.
ובכל זאת, מידי פעם, אני נקראת לבחירה. אז איך, למען השם והאלה? איך עושים זאת מתוך תחושת שלמות?
יש לי כבר לא מעט טריקים. לעתים נדמה כאלו הם סותרים זה את זה (ולעתים אפשר גם וגם).
ראשון ראשון- של מי החיים האלה לעזאזל?
מה יגידו השכנים? מי ירצה אותך ככה? איזה עתיד יהיה לך? אין לך התמדה וכוח רצון! זה מה שאת לובשת? מה עם הלימודים? ככה לא מגדלים ילדים! אז מתי חתונה?
שלי או לא שלי?
לא שלי- ינוקה באהבה.
שלי- יחובק עד בדק הבית הבא.
מה הכי ישמח אותי בשלב זה של חיי? ישרת את תשוקתי האמתית ע כ ש י ו.
אני כאן כדי להתפתח באהבה, שמחה ותשוקה. כל מה שהוא לא אהבה ולא אני, עוזב את המרחב.
נכון, העין התרגלה אליו. זמן רב שירת אותי נאמנה. תבליט גופי מוטבע בו. אבל. תודה. די.
האם אני בוחרת מתוך אהבה או פחד? כבודו של הפחד במקומו מונח. ובחירה מכוונת פחד לא פחות טובה מזו של האהבה. גם הוא אהבה. גם הוא שומר עלי.
אבל חשוב לי להבין מה מניע אותי. בחירה של אהבה עוזרת לי לעבור מהמורות בדרך. אני תמיד יכולה להיזכר למה אני כאן. להיכנס שוב אל הלב, להתרגש.
בחירה של פחד מתבקשת על ידי להישאר מאד נוכחת. אני בודקת היטב מה המחיר. בוחרת בו. יודעת שעוד נוכחות, עוד נשימה, עוד אהבה למקום הזה ואוכל לבחור שוב.
כשאני קשובה למרחב המקודש של לבי, כמעט ואין דואליות, או קוטביות. כל הקולות מתמזגים בהרמוניה והאמת שלי ברורה. הבחירה היא באומץ ללכת את צעדי.
במוסך החיים שלי תלוי מחירון.
בחירת חביבת הקהל- צבע הרכב אינו תואם את צבע לבי.
רוצה- אש יוצרת חיה בקרבי. איזה מוג'ו!!!!
מרצה- אולקוס חי בקרבי. המנוע נשרף.
מרדימה את חלומותי- גבי הקורבנית יוצאת לחגוג. הסטארטר מת.
מקשיבה לקולות שבתוכי- עפה על החיים. אני בפורמולה אונו.
טווה בחוטי אור את עולמי- ואהבה ממלאה את הכלי שלי, זולגת ממני החוצה ומשקה את העולם. אני הרכב והנהג, התנועה והכביש.
במחירון המוסך, זה המקום לתמונת אישה עירומה, עיניה עצומות למחצה, משורבבת שפתים. החלפתי אותה בתמונה שלי- מכשפה, מרפאה, משוחררת מחזיה, עקבים ואיפור. משוחררת ממה יגידו, האם יאהבו. משוחררת מהצורך להסתיר, ליפות. עיני פקוחות לרווחה, אני נושמת, מקשיבה, רואה, מדברת אותי.
(וכן, לצידה מזקינה מיושן גם תמונת חזון שלי, זו המשוחררת לחלוטין מהפחד להיות לבד. עדיין לא בחרתי בה בטוטאליות).
את הסייפא של המחירון אני הכי אוהבת.
אני כאן כדי לבחור.
אני יכולה להחליף את בחירותי, לדייק אותן, או לבחור בהן שוב.
ואני בוחרת בי.