בדידות

בדידות    

 

מתחילה להרגיש לי כמו מגיפה. לא הלבד המדהים הזה- הזמן שלי עם עצמי, אלא התחושה החונקת והמרוקנת .

 

אני מקשיבה- זה מתחיל ב- "משעמם לי", "אין לי זוגיות", "הוא לא מקשיב לי באמת", " החברות שלי כבר בפאזה אחרת", "קודם ארזה ואז אמצא אהבה" וכן הלאה, כיד הדמיון.

 

כאשר אנרגיית הריפוי זורמת ואמונות מתחילות להשתחרר, מופיע שורש איתן. מופעיו שונים, אך משמעותו כמעט זהה- אני לבד כאן על הכוכב העוין הזה, אני שונה וזה מסוכן, כל פתיחה של הלב שלי עלולה להסתיים באסון, עדיף לא להתקרב, בטוח יותר להסתתר...

 

חלק מהאמונות האלו לקחו גם אותי לסיבוב. הייתי זו שאף אחד לא מסוגל להבין, הייתי הברווזון המכוער, הרגשתי דחויה ודחיתי, הסתגרתי, התבוננתי מבחוץ על מה שרציתי.

 

אלפי שנים מוכרים לנו שאנחנו תחרותיים, שאין מספיק לכולם (אהבה, כסף, אדמה, גברים, נשים...), ש"אדם לאדם זאב" וחברת נשים היא קן צרעות. הפועל היוצא הוא, כמובן, ש "אם אין אני לי מי לי" ו" שומר נפשו ירחק".

זהו זמן אתחול מערכת.  אנחנו כבר יודעים :  אני גם לבד- אחת ייחודית ומיוחדת וגם חלק משלם מדהים, שאתם מרכיבים ברשת עדינה ומתוחכמת.

 

כל מה שקורה סביבי הוא מראה למערכת האמונות והרגשות שלי.

מרגיש/ה בודד/ה?

אני נכנסת פנימה, מחבקת אותי חזק חזק, מרגישה את החיבוק של חברי השקופים, נזכרת ברגעים בהם אני עטופה באהבה. בוכה, צוחקת, רוקדת את הבדידות.

אני רוצה עוד נשמות בחיי? אני מעזה. כן, אולי היא תפגע בי, ואולי הוא יעזוב, ואולי הם ישכחו אותי. ובכל זאת. אני מתכווננת להכניס אל חיי ולבי קשרים, אשר משרתים את הטובה העליונה. רואה אותי חווה כל מה שבא באמונה, בטוב, בשמחה.

מתבוננת שנית ושלישית. כל האנשים האלו סביבי? זה שמפחיד, זו שלא מחייכת, אלו שדברו עלי, זו שהריח שלה לא נעים לי, זה שרואה רק את עצמו- כולם כמוני. כולם אני. עושים כמיטב יכולתם.

מתחילה למוסס את חומות לבי. זה מתחיל בכוונה וממשיך בכל דרך שאבחר- ריקוד של הלב, מדיטציה, נשימות אל הלב, דמיון מודרך שלו.

 

הלב שלך רק מחכה להזדמנות. כל לב, היושב מאחורי חומות, מרגיש במצור. אנחנו מונעים ממנו מזון, מים, רפואה. אנחנו פחות ופחות מרגישים את פעימותיו, את זרימת הדם, את דופק החיים.

 

כל אחד מאתנו הוא גנרטור, שיש בו הכול. אנחנו ל א  צ ר י כ י ם דבר ממישהו אחר. אפשר להעביר כאן חיים יפים גם לבד. יחד עם זאת, יש לנו גם פוטנציאל משותף.  הלבבות שלנו מחוברים. דמיינו רשת מסועפת של לבבות מוארים, המזינים זה את זה בידע קוסמי, באנרגיית אהבה. כשלב אחד נחסם, קשר אחד אובד לנו זמנית.

 

אחת הדרכים המהירות ביותר להיפתח ולהתחבר הוא נתינה. כזו שמרגישה נכון וטוב. לא זו המרצה.

לתת חיבוק, לתת נשיקה, מבט, הקשבה, תשומת לב, מתנה, טרמפ- תבחרו אתם ותרגישו איך הקרח הופך לשלולית של אהבה.

אני אהבה.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

צרו קשר

054-4684351

כל הזכויות שמורות לגבריאלה שיר
עיצוב האתר: michal sheena