בראשית, אישה

בראשית, אישה

בראשית, אישה נבדלת מאיש בפיסיות שלה.

יום האישה. אני עין בעין עם עצמי שבמראה.

בוחרת להתמקד בחלק הפיסי שלי. גופי מספר לי את מסע חיי.

אני מתחילה מלמעלה.

שיערי היה תמיד מגרש המשחקים שלי- לעתים קצוץ עד קרחת ומפגין ייחודיות ו"לא אכפת לי", לעתים ארוך ונושב רכות.

היום הוא חצי חצי. זו האישה שאוהבת לרקוד על כל החתונות.

אני לא גבוהה (שלא לאמר נמוכה). זה המקום בו אני אוהבת להרגיש את האיש שלי גבוה ומגונן.

כש א נ י בוחרת להיות קטנה ועטופה, זו יופי של בחירה.

עיני שינו את צורתן לפני כחמש עשרה שנים.

בלוטת התריס שלי נזעקה להעירני-

האישה ששכחה את עצמה, את לבה, את שליחותה.

יש לי צלקת בבטן מניתוח קיסרי וצלקת מלידה "רגילה" בין רגלי.

סיפור של אהבה ענקית, דיכאון אחרי לידה, קרבה וריחוק, שמחה ועצב. אחריות ושחרור.

שיעור האימהות.

העור שלי הוא פריק של סיפורים-

טיפשעשרה עמוסת פצעי בגרות, מנסה להסתיר במייקאפ ובאיפור עיניים בולט את תחושות הנתק והניכור.

אישה בת 50, ועורה מסרב לצבע ומסיכה.

בעלת קמטי צחוק, קמטי מרירות, קווי אכזבה, אשמה והאשמה, חריצי מחשבה בלתי פוסקת, כתמי גיל, נמשים של ים, שמש ושמים, צלקות פסוריאזיס, זכרונות ליטוף ונשיקה, אהבה והתרגשות.

זו, אני, כאן, עכשיו.

גוף שהיה רזה, השמין ורזה, והעלה והוריד, והצטמצם והתרחב... הפחד שלי מעצמי, מגדולתי. הפחד שלי מהעולם, מאלימות, מגברים. ההתרחקות וההתקרבות שלי אלי, לאהובי, לתשוקתי.

חזה שובב ובטן שטוחה שהפכו כבדים יותר, מזכירים לי את פאר היצירה שאני, וכמה התקרבתי לאמא אדמה.

ישבן מורם וחצוף, של נערה המבקשת תשומת לב, מענג אותי כעת ברכותו, בעוצמתו ובשחרורו.

הרחם שלי, טיהרה אותי שנים, חודש בחודשו. הכילה את אהובי, ועתה לוקחת אותי למחזור החיים הבא שלי.

כפות רגלי, טופפו מעדנות בסטילטו "חושני" והיום מבקשות חושניות נובעת ומפעפעת מהארץ.

גוף שרקד, בהשראת המוסיקה והמבטים שמסביב, למד להקשיב לתנועה שלו ולפזר השראה.

ידיים, שבקשו אחיזה ושליטה, לומדות להרפות, לשחרר, להאמין.

לב סגור, מבוהל, בודד וסובל, נפתח ונפתח ונפתח. ממשיך לגלות לי את עוצמת האהבה.

שפתים, שדברו ציניות, כוחניות וביקורת, נזכרו במתק האותנטיות, החמלה והשלום.

נערה, שהתקשתה להכיל ולהיות מוכלת, הפכה למיכל כמעט אינסופי, לעצמה ולעולם.

תודה גוף שלי. אני אוהבת אותך.

ברוכ-ה שעש-ת-ני אישה.