תרקוד כאלו כולם רואים

תרקוד כאלו כולם רואים

תרקוד כאלו אף אחד לא רואה... תשיר כאלו אף אחד לא שומע...

ולמתקשים מול קהל- דמיין אותם עירומים...

גם אני נעזרת באמרות האלו לעתים, בהנחיה ובטיפול, כשאני חשה את הבושה, הפחד והחשבונות.

בעצם אני מציעה- היכנסו פנימה, שכחו שהעולם קיים, או דמיינו ששותפיכם על הכוכב מגוחכים, ואז תוכלו להיות אתם!

הלילה הבנתי- מה אם נרקוד ונשיר כאלו כולם רואים? ממש רואים! הם רואים את ה"פשלות" וה"טעויות", את ה"גיחוך" וה"כיעור"-

ולבם פתוח לרווחה. כולנו ניצבים שם עירומים, גלויים באור השמש, והפלא ופלא- דמויות משתקפות בעיניים, בחיוך, חמלה, הזדהות ואהבה. ניחוח ההשראה ממלא את האוויר.

מה אם נבין כי הצופים הם אנחנו? נחבק את עצמנו על כל מה שאנחנו "יודעים" ו "לא יודעים" לעשות, ונעשה כי, על אף ולמרות?

מה אם נרקוד בהבנה שה כ ל יפה, נכון וטוב?