מי את ומה עשית עם הגוף שלי?
אני אוהבת סרטי מדע בדיוני. מכירות את הרגע, בו מגלה הגיבור כי מי שעומד מולו אינו מי שחשב, כי אם חייזר שתפס גוף של מישהו אחר?
רוב הנשים שאני מכירה הרגישו כך בשלב זה או אחר. זו, מרגע שהחלה להביט במראה, אחרת, כשהעלתה במשקל בצבא, כשחברה העירה על שערה, שמלתה, אופן הליכתה, כשהמורה לריקוד הודיעה שרגליה קצרות מידי או הציצי גדול מידי, לאחר לידה, או כשהופיעו כתמי הגיל הראשונים על ידיהן....
אני בורכתי. חוויה זו פגשה אותי, באופן עוצמתי ונמשך, רק פעמיים בחיי. גם כשהסתובבתי בפנים עמוסות פצעי בגרות לעייפה, היה לי נעים אתי. אך כשמצאתי את עצמי כבדה יותר לאחר לידת בני הראשון, נוסף המשקל לדיכאון הכללי בו הייתי שרויה ותרם את חלקו.
הפעם השנייה הייתה כחמש עשרה שנה לאחר מכן. בלוטת התריס שלי ניסתה בכל כוחה להעיר אותי אל חיי, ועל הדרך זכיתי שוב בכובד גוף. מצאתי את עצמי כשנה בסחרור של דיאטות. אך מהר מאד הבנתי – לא לשם כך הגעתי לכאן. זה משעמם, מתיש, מקלקל לי את מצב הרוח, את העיכול.
יש סיבה לכל מבנה גוף אתו הגעת לכאן. יש יופי מדהים בכל אחת מאתנו. הטריק הוא להתחיל לאהוב. אני נוהגת לברך חברות: "שתראי את עצמך כפי שאני רואה אותך".
" נכון, אני שעה ביום עסוקה בתרגולי ישבן, כי הוא נראה נורא, אבל אני ממש בסדר עם עצמי. "
"אני מתה מחום, אבל לא מוכנה שיראו את הזרועות הרופסות שלי"
" לא יוצאת מהבית ללא איפור"
"הלוואי והייתי נראית כמו"
"כשארזה אמצא אהוב, קריירה, אושר..."
"לא הולכת לים. איך אני יכולה ללבוש בגד ים?"
"עושה אהבה רק בחושך"
תם ולא נשלם.....
הכול מתחיל, ממשיך, מסתעף... באהבה. קודם כל לעצמי. (וכל האימהות והמטפלות- לא לדאוג! כשאני מלאת אהבה, היא פשוט קורנת ממני, זולגת, יוצאת ושוטפת את העולם).
וכשאני מדברת אהבה, אני מדברת על זו שאין לה תנאים. אני אוהבת את עצמי בבריאות ובחולי עד שהמוות יפריד בינינו! עם תחת גדול, עם אצבעות רגליים משונות, עם ציצי לא סימטרי ועם אוזניים בולטות. יותר מזה, אני אוהבת ממש את חלקי הגוף האלו.
למה?
את אוהבת את ילדיך או הקרובים לך גם כשהם לא נראים כמו כרזה של חברת אופנה? מדוע לא אותך?
כי הגוף שלנו נותן לנו כל כך הרבה. מראות מרהיבים, תחושות מענגות, ניחוחות, צלילים, תנועה... מגיע גם לו לקבל משהו. הגוף יודע מה הוא מקבל והוא משכפל זאת. אנחנו יצורים של אנרגיה, ובנויות מים. דרך האנרגיה ודרך הזיכרון של המים אנחנו נבנות. מה את בוחרת לבנות?
כי ממש קשה ולא שווה לחיות חיים שאין בהם אהבה. אני לא אוהבת את עצמי ואז לא מאמינה בעצמי ואז אין לי דשן, אין מנוע, אין מוג'ו.... הכול הופך להיות מאמץ .
כי כשאני מנוכרת לחלקים שלי ומונעת מהם אהבה, אני מונעת מעצמי הכרה ואהבה. אי אפשר לאהוב אותי רק חלקית. הנשמה שלי דורשת הכרה מלאה.
כי קשה מאד להיות אותנטית כלפי עצמי וכלפי הסביבה כשאני עסוקה בהסתרה. כן, גם אם זה רק להסתיר את הפופיק הבולט שלי. אני חיה באופן חלקי.
כי כשאני לא אוהבת אותי, זו החוויה שאזכה לה גם מהסובבים אותי. אני ארגיש לא אהובה, או כעורה, או לא מושכת....
כי העיסוק במה לא בסדר אתי תופס המון מקום ואנרגיה. אפשר לנצל את הזמן הזה לדברים שממש מעוררים בי תשוקה ושמחה.
כי חוסר שביעות רצון מסיט אותי מהנוכחות בחיי. מגרש את השפע.
כי לא ממש מספק לעשות אהבה תוך כדי הסתרה והתנצלות.
כי את רוצה שבנותיך יאהבו את עצמן ובניך יאהבו אותן בדיוק כפי שהן.
כי את אלה. מושלמת. את ראויה לאהבה, בזכות העובדה שהתנדבת להגיע לכאן. והיא מגיעה לך בכל גיל ובכל מצב צבירה. אין צורך בהוכחה נוספת. כבר זכית. מכאן, מתוך מלכות האהבה, המשיכי לבחור לאן את רוצה להתרחב, בשמחה.
כשאני בוחרת בי באהבה, קל יותר לאהוב את עצמי ב"טוב וברע"- כשהצלחתי ונכשלתי, כשסיפקתי את הסחורה וכשלא... הכול טרמינולוגיה שעבר זמנה. אני במסע וחווה חוויות נעימות ופחות. עושה כמיטב יכולתי ואוהבת אותי.
מזמינה אותך לטבול במרחב המקודש שאת, להתרחב, לאהוב, לחיות.