מפגש

November 2, 2017

מפגש

 

אני פוגשת נפגעות תקיפה מינית. לבי מפרפר.

אני יודעת שחובתנו לתמוך בהן. אני יודעת שחובתנו לעצור את הפוגעים.

ובד בבד- היכן הכול השתבש? מתי שכחנו? מה שכחנו? הלב שלי מבקש שינוי אמתי. יציאה ממעגל האימה.

 

איך את פוגשת את העולם? איך אתה נפגש? האנשים שחיים כאן אתך- הם אחים ואחיות או אויבים ואויבות? פוטנציאל לחוסר, הרס, מלחמה ואונס או הזדמנות להתרחבות, שפע, התרגשות ואהבה? האם ידך נושאת חרב ומגן או פשוטה לרווחה? עינייך מצומצמות בחשד או מזרימות רכות? רצונך הוא לשרת או לקחת?

 

אנחנו מתנות עטופות, מסתוריות ושבריריות.

מתנה אי אפשר לקחת.

רק לתת בכוונה והתמסרות

ולקבל באהבה והודיה.

להתפעם מיפי הסרט

לפשוט בעדינות את הכיסויים

במקצב ובדרך שלהם.

 

נתינה וקבלה מתאפשרות כשמתקיים מפגש. למפגש אמתי כזה אין מטרות, עמידה בלוחות זמנים, ציונים עבור הביצוע. בין אם מדובר במפגש רגעי, חברי או במפגש מיני, מטרת המפגש היא המפגש.

 

אני בודקת עם עצמי: האם אני כאן כדי ליצור שמיניה של אנרגיה זורמת? האם באתי לקחת? אם התשובה היא לקחת- צעד לאחור. אבדוק שוב איך לספק את צרכי, מבלי להשתמש בנשמה אחרת. אם הרצון הוא בפורקן מיני- תמיד אפשר לענג את עצמי.

כאשר מדובר בחפצים, יש Use  ו- Abuse  ... כאשר בנשמות עסקינן- כל שימוש הוא מחוץ לתחום.

 

כשאני רוצה להתקרב אל עצמי או אל אחר/ת, אני שואלת- האם הקרבה מתאימה לך עכשיו. אני מקשיבה לתשובה. כן ישמע Loud & clear . כול מה שאיננו כן מובהק, ואפילו משדר ספק קטן- הוא לא הוא לא הוא לא.

 

רבות סופר לנו על ערכה של הספונטניות. בעיקר במעשה האהבה. אני מרגישה, בטח ובטח במפגשים ראשונים, כי חסרונותיה עולים על היתרונות.

דמיינו שני רכבים, שמנסים, בו זמנית, לחנות באותו מרחב. התוצאות כואבות...

שני נהגים, שמגיעים יחד למקום החניה, יוצרים קשר עין, בודקים זה את כוונותיו של זה, מחייכים, נושמים ומקשיבים- ימצאו דרך משותפת.

 

הקשבה היא מיומנות נרכשת. אני מבקשת להקשיב לגוף הפיזי, המנטלי, הרגשי והאנרגטי- שלי ושל האהוב/ה.

אם אינני מיומנת בהקשבה חושית, אשאל: האם מתאים לך? ועכשיו?

אפשר ורצוי להיות כנה: אני לא בטוח אם ומה מתאים. אשמח אם תכווני אותי.

קיים מיתוס, שדיבורים בזמן מעשה האהבה מיותרים, מלאים ומסיטים מההנאה.

אני מציעה, כיוון שעולמנו, הפנימי והחיצוני, רועשים ומבלבלים, ורובנו שכחנו כיצד להקשיב, לעזוב את המיתוס בצד. עד שאלמד להקשיב לעור שלך, לנשימה שלך, לעפעופים...אשאל עד שאהיה בטוח.

מהצד השני- למדנו ריצוי, למדנו מבוכה מהשמעת קולות הנאה או מצוקה, ואיך בכלל להסביר את מה שאני לא ממש יודעת בעצמי ומה אם ייקח המון זמן...

אם אינני בטוחה, כי השותף שלי בא לחלוק בסבלנות ואהבה, לתת ולקבל- ולא לקחת, יודעת כי בכול רגע אוכל לבחור – זה לא הפרטנר שלי.

אם אני לא מרגיש/ה נאהב/ת על כול צדדי- זה לא הפרטנר שלי.

אם אני לא מרגיש כך עם אף אחד- יש לי עבודה לעשות עם עצמי, על האהבה שלי לעצמי.

 

וכאן הכול מתחיל ונגמר- לאהוב את עצמי. או אז חובתי לשמור עלי, לטפח אותי, לבחור נכון עבורי.

וכשאני אוהבת את עצמי, יש בי אהבה לכול. או אז חובתי לשמור, וטפח ולבחור במה שנכון לאהבה, לאחד.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

צרו קשר

054-4684351

כל הזכויות שמורות לגבריאלה שיר
עיצוב האתר: michal sheena