פותחת רגליים בבקשה

July 5, 2018

 

 

פותחת רגלים בבקשה

 

* טריגר פגיעה מינית

 

לפני שנתיים הגעתי במקרה לרופאת נשים חדשה. היא הייתה רגישה, קשובה, אדיבה וחביבה. בכול מה שקשור לתרופות ותזונה התגלתה כמאד אולד סקול, אך כשהחלטתי ללכת שוב לבדיקה- התכונות הנעימות הכריעו.

 

וכך פגשתי בה שוב אתמול. עדיין חביבה ואדיבה, אבל - עם הרבה מטופלות, וכבר באיחור של שעה בתורים. תוך כדי שיחה הושיבה אותי על הכיסא ללא תחתונים, התעסקה במכשיריה, וללא שום הקדמה, לפתע היה מכשיר האולטרסאונד בתוכי.

 

השתנקתי. והמשכתי כאלו דבר לא קרה.

"איך זה יכול להיות? גם את? אני חייבת להגיד לה משהו"- היה קול אחד בראשי. השני סיפר לי שהיא נחמדה וסבבה, ומה לעשות שהיא עמוסה, מסכנה.

 

לאחר הבדיקה ישבנו לסיכום. מספר דקות בהן היא מדברת על תזונה וספורט ואני ממשיכה לגעוש מבפנים.

כשסיימה שאלתי אם אפשר להגיד לה משהו. אמרתי לה שהיא הכניסה לתוכי מכשיר ללא הקדמה. היא נבוכה ואמרה: "אוי, אבל אני תמיד אומרת שתיכף יהיה קר".

הלב שלי צנח בעוד כמה מדרגות. קר?                                                             

 

אזרתי עוד קצת אומץ ואמרתי- זה לא הקור. זה עצם הכניסה לתוך הגוף שלי.

היא נשארה קצת ללא מלים. על פניה הייתה תדהמה. "אני מתנצלת, אני מבינה".

 

נפרדנו בלחיצת יד. דרכי הביתה הייתה לא קלה. הלב שלי רעד מעצב,

ראשי היה מאוכזב משתיקתי בסיטואציה- מהפריז הנוראי הזה, 

והייתה גם גאווה קטנה על מה שכן הצלחתי לאמר.

 

אלוהימא, כמה עבודה עוד יש לנו כאן.

רופאים/ות? מטפלים/ות? מלוא הערכתי לכם, על בחירת המקצוע והעבודה הקשה. אבל- לפני כול מגע חייבים להתריע וגם לבקש רשות. ואם את/ה רופא/ת מהסוג הזה- שדורש/ת: "להרפות" בבקשה- על אחת כמה וכמה. כדי להרפות צריך לסמוך עלייך, בסיטואציה שהיא לא טבעית ולא נעימה מלכתחילה.

 

אוף. עכשיו לנשום.

באהבה

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

צרו קשר

054-4684351

כל הזכויות שמורות לגבריאלה שיר
עיצוב האתר: michal sheena