הודיה
משהו בחינוך ובתרבות שלנו, גורם לנו להתייחס אל הבעת תודה כאל חובת נימוס (אמרת תודה לסבתא?), כבלתי הולם- הלו באנו לעולם של סבל- לבד, בחושך, על מה נאמר תודה? ותודה לעצמי ולשפע שלי- נעה בין שחצנות למשחק מסוכן עם עין רעה...
הודיה היא הבעת תודה והכרה בשפע. המקום בו האנרגיה שלי נמצאת מתרחב. כשאני מתחילה את יומי לאחר הודיה, אני בשמחה, בשפע, עם הזרם ובלב פתוח.
אחד התרגולים שלי ושל מטופלי- הבעת תודה בארבעה גוונים:
"הקבועים"- אתם תגלו שיש נושאים, שעולים בכול פעם- אולי הבית, המזון, הבריאות... מצאו בכול בוקר את רגש ההודיה, כדי שלא לאמר אותה מבלי משים.
הודיה לעצמי- חשוב כל כך. במרחב שבו אהבה שווה הלקאה עצמית וביקורת, תודה הופכת את המצב. מתי הודית לעצמך על ההשקעה בילדים? על היותך זמינה לחברה? על יוזמה חדשה? על כך שהשקעת בך?
השלישי והרביעי הם שני צידיו של אותו מטבע. כול מה שאנחנו חווים עובר דרך הגדרה של טוב ורע, היה לי נעים או לא, זה מה שרציתי או לא...
כיוון שאני יוצרת את כול החוויות שלי, לכולן סיבה וכולן חלק ממני. לכן אני מודה על כולן. גם אם אני מבינה היום או מחר מדוע נוצרו וגם אם לא. ה"טובות" שזוכות לתודה, יתרחבו לעוד. ה"רעות", בקבלן את תודתי, מאבדות מהחדות והעוקץ, זוכות ברכות והתמסרות, וכך חולפות מהר יותר וקל יותר בעולמי.
שוכחים? הדביקו מדבקה על המראה במקלחת (ליד זו עליה כתוב "לנשום"): "תודה".
ועוד טיפ קטן:
במשך היום, כשאתם נתקלים במצב ש"מוריד" אתכם- מעורר כעס, תסכול או מבוכה- הניחו יד על הבטן ויד על הלב, עצמו עיניים, קחו מספר נשימות והודו. שינוי התדר הוא מיידי.
תודה שכתבתי
תודה שקראת
באהבה
גבריאלה גבי שיר
תקשור מרפא ועוד הרבה