מה עובר בזונדה שלך?
אנחנו מוזנות כול הזמן. במחשבות, רגשות, תחושות גוף, אוכל, אמונות ועוד.
הבחירה שלנו היא מה להזרים בזונדה.
בכול רגע בו אינני מודעת לתוכן ההזנה,
אני פתוחה להתמלא במה שלא בהכרח תואם אותי ומשפר את חיי.
כמו חדרים ריקים במהותי, ששואבים לתוכם כול מה שמתחולל סביבם.
כשהחדר מלא, הוא לא שואב יותר. אם מילאתי אותו בתשומת לב- אני מוזנת כהלכה.
אם הכול נכנס, ללא ביקורת- אני מוזנת באוכל של אחרים. איך אני שומרת על צינורות ההזנה שלי?
מודעת ככול האפשר למחשבות שלי. ממיינת לשלי ולא שלי.
מנקה את השדה שלי ממחשבות, רעיונות, רגשות, הסכמים,
דעות ואמונות שאינם משרתים אותי.
נשארת במקומות ועם אנשים, שגורמים לי להרגיש טוב עם עצמי. (כאן עוד יש לי הרבה אימון, אבל אני ממש בדרך).
צורכת מידע, שמביא חיוך לפני ורווחה בגופי.
רוקדת. מאזינה למוזיקה שנעימה לי בלב ובגוף.
נמצאת במערכת יחסים קרובה עם הגוף שלי.
עושה רק אהבה טובה.
אוכלת את מה שגופי שמח לאכול. (גם כאן עוד יש לי הרבה עבודה, המחשבה שלי עוד אוהבת לבשל ולאכול דברים אחרים).
מזרימה אנרגיה חדשה בגופי באמצעות מים, אש, מדיטציה וגראונדינג.
לפעמים נדמה לנו, שאם לא נבחר, הכול יהיה בסדר. אבל לא. ישיבה על הגדר היא בחירה. גוף שלא נקשיב לו יצרח. נפש שלא ננהג בה עדינות תשקע.
אם את לא מרגישה טוב לאורך זמן, אם את מדוכדכת, או חרדה, אם את לא מרגישה יותר אהבה, או כייף או עונג או שמחה- חזרי להזין עצמך- בעדינות ובאהבה, כפי שהיית מאכילה ילד קטן או גור חתולים.