"הבת שלכם היא פוטנציאל בלתי מנוצל"
המשפט הזה ליווה אותי ואת הורי במהלך שנות ביה"ס המאד לא נעימות שלי.
להורי הוא גרם תסכול. אני? בעיקר הרגשתי זרה. זוכרת שחשבתי:
מאיפה אתם יודעים מה הפונציאל שלי? ומי אמר שכך הוא אמור להתבטא?
בדבר אחד הם צדקו. כשיש פוטנציאל, הוא רוצה להתבטא.
הוא כמו אש קטנה בבטן, או במקומות אחרים בגוף. בהתחלה היא שקטה.
מחכה שאגלה אותה. אם לא גיליתי, או לא טיפחתי,
האש עלולה לגדול ואף להכאיב. היא תעשה הכול כדי שאזכר.
זכיתי להתוודע כבר ללא מעט להבות כאלו. האמת היא, שברובן,
בווריאציה זו או אחרת, נתקלתי בגילאים צעירים.
למשל, כול חיי הייתי זו שבאים לספר לה. לעתים רק כדי להשמיע,
לעתים בבקשת עזרה. בצבא עסקתי בת"ש. כשעיצבתי מטבחים בנגריה שלנו- לא חלפו עשר דקות וכבר הכרתי את כול הסאגה המשפחתית של הלקוחות.
וכמובן שהיום, במפגשי הריפוי, זה אחד הכלים העיקריים שלי.
מה היה הפוטנציאל? הקשבה עמוקה ורחבה. יכולת זיהוי "מאחורי המלים". וגם יכולת להביא השראה ורעיונות מקוריים לאחרים.
(לא ממש נמצא ברשימת הפוטנציאלים במערכת החינוך).
את האש הזו טיפחתי רוב חיי. אין זה משנה אם כדרך חיים או מקצוע מכניס. העיקר לתת לאש חמצן.
ריקוד הוא פוטנציאל נוסף שלי. עד גיל 20 נעתרתי לו. ואז פסקתי בבת אחת. חזרתי רק בגיל 40. בני, שהיה אז בן 11, אמר לי:
"אמא, את הרבה יותר שמחה. תמשיכי לרקוד".
לפני שנה לקחתי הפסקה מחוגי התנועה שלי. מאז אני לא רוקדת מספיק.
אני כן עושה עם גופי דברים אחרים. וזה לא זה.
הגוף – נפש שלי מבקש ריקוד.
הפוטנציאלים שלנו לא מציקים כדי להציק. הם מזכירים לנו שיש סיבות לקיומנו כאן.
כשאני מטפחת אותי, האמתית, העולם מרוויח , לפחות כמוני. לעתים ישירות, כמו בטיפול, או הנחיה.
לעתים בעקיפין- גם כשאני "סתם" רוקדת לעצמי- אני מפזרת רסיסי שמחת גוף סביבי.
ההשפעה על האחרים היא, מבחינתי, עוד משהו לשים אליו את לבי.
לא תמיד העובדה שלי בוער, אומרת שזה הזמן, המקום או האדם הנכון "להדליק".
יש לי פוטנציאל של תיווך, מעין גישור טבעי.
כאשר אנשים מדברים ביניהם בשתי "שפות זרות", ונתקעים שם, בחוסר הבנה, בעלבון, בריב...
אני שומעת מעבר לבבילון ויודעת להיות מילון.
אבל מה קורה כשאני נוכחת בכזו סיטואציה, והתערבותי איננה מתבקשת? או שממש נאמר לי לא להתערב?
וואוו. בתוכי יש פסטיבל של כאוס. "הידיעה" שאני יכולה לעזור (מי אמר?) רוקדת עם "זה לא שלך" טנגו דרמטי ביותר.
ואני לא חדלה עד ש"זה לא שלך" מנצחת.
אם יש בך משהו שמבקש להתבטא. גם אם אינך יודעת מהו. אם יש בגופך מיחושים לא מוסברים (או כן מוסברים). אם את חשה בעצב, תסכול, חוסר סיפוק. – חפשי. מי זו הלהבה ששכחת? את מי את מכבה?