תרמיל הרפואות שלנו
הלם קרב- פוסט 6
הייתי רוצה, לשתף מה עזר ועוזר לי ולנו. לדבר אל כולכם ובפרט לבנות הזוג, שנמצאות בתוך המעגל הזה.
(ברור לי שיש גם בני זוג התומכים בנפגעי/ות פוסט-טראומה. אני כותבת בלשון אישה, אך חושבת גם עליכם).
כול מה שאכתוב היום, הן האמונות והדעות שלי, מה שתמך בי ובאלי. כמו כול דבר אחר- הן לא יתאימו לכולם/ן.
אנחנו שנים רבות בסיפור הזה. 16 מודעות וכעשרים נוספות באפלה מוחלטת.
כאשר התפרצה הטראומה, כבר הייתי שנים רבות ב"מסלול" למידה תודעתי.
יחד עם זאת, למשך שנה תמימה, שכחתי כול מה שכבר למדתי.
השינוי בבית לא היה הדרגתי. הוא עבר מאפס למאה בתוך שבועות ספורים. אני טבעתי בגלי הפחד.
אלי החל טיפול בתל השומר בזמן הזה.
אלו היה מישהו מזמן גם אותי. מסביר לי מה קורה כאן, מה צפוי לנו, מה ניתן לעשות...
איך לשמור עליו ועלינו בתוך הסיוט. יכול להיות שחלק מהדברים היו נראים אחרת.
בקשת לב שלי- אם אתם מכירים מישהו במצב הזה- זה הזמן לפתוח עבורו ערוצי מידע.
להציע אוזן קשבת. בעיקר לשאול למה הוא/היא זקוק/ה.
במהלך השנים היותר קשות, קיבלתי המון הצעות לעזוב את הבית.
בקשת הלב שלי- אם אתם דואגים באמת לבריאות המשפחה המלווה, זו הצעה מעולה.
אם קיבלתם תשובה שלילית (ואין כאן סיכון חיים), הפסיקו להציע אותה ושאלו במה אתם כן יכולים לעזור.
וגם, אם מישהו יכול לשחרר את בת הזוג לכמה שעות בשבוע- פשוט לעצמה- זה יעשה הבדל גדול.
אלי החל לקבל, באופן מיידי, טיפול פסיכולוגי בתל השומר. לאחר מכן גם פסיכיאטרי.
היו לו מטפלות אכפתיות, שעשו מעל ומעבר. לצד הטיפול, בו חזר אלי שוב ושוב לרגעי הטראומה שלו,
הוא קיבל גם כלים ודרכי התמודדות בחייו.
יחד עם זאת, הוא חזר הביתה לאחר כול טיפול כזה מעורער אף יותר.
שתי בקשות:
אנא דאגו לטיפול גם לבת הזוג והמשפחה. חלק מאתנו קבלו.
לי לא הוצע מעולם (פרט לקבוצת תמיכה, שנים מאוחר מידי, בזמן שכבר העברתי כאלו בעצמי).
גם כשאלי שאל על טיפול כזה הוא לא ניתן לנו.
הרחיבו את מגוון הטיפולים.
מה שחסר, מבחינתי, הוא עבודה עם גופים נוספים.
הטיפול שקיבל אלי עבד עם הגוף המנטלי וגם יצר מעט שחרור רגשי.
טיפול שעובד עם הגוף הפיזי- תנועה, נשימה - משחרר מעומק תאי הגוף את הטראומה.
עיסוי, מדיטציה, צלילים מרפאים, טיפול במים- עוזרים להירגע ולהוריד רמות מתח.
אלו הכלים שאני מכירה- אתם אני עובדת. הם תמכו במשפחתי ובמטופלים שלי.
יש כלים רבים נוספים, שהוזכרו בתגובות לפוסטים קודמים שלי.
אישה אהובה
קטונתי לתת עצות. אני מנסה להביא מקצת מהרפואה שלנו- אולי היא תהיה גם שלכם.
אם אתם בשלבים ראשוניים- חשוב ביותר למצוא לך עזרה ותמיכה. משפחה, חברים, עזרה מקצועית.
את תזדקקי לה.
אחד המאפיינים שלנו הוא תחושת בדידות איומה. בדיוק כמו שהאיש שלך מרגיש,
שאף אחד שלא חווה לא יבין עד הסוף, כך גם אנחנו. זה נכון. ולמרות זאת ניתן להיעזר והרבה.
חשוב לחפש מידע רב ככול האפשר. אולי לבקש ממישהו שיעשה זאת עבורך.
על פוסט טראומה, על דרכי טיפול קונבנציונאליות ואחרות, על העזרה שאת יכולה לקבל.
כנראה, שהכול ישתנה מעכשיו. התגובות הראשונות שלי היו זעם, תסכול ופחד.
חשוב להבין מה עובר עליך ולעבוד עם קשת רחבה של רגשות קשים. אל תוותרי עליהם.
אם לא- אתם תתחילו להילחם זה בזו. אח"כ, תוכלי לגלות, בהקשבה עמוקה, מה התחדש-
מקצב החיים שלכם, תחומי העניין, האנשים סביבך, את, המפגש הזוגי.
התבונני יום יום באיש שלך. האם את אוהבת את מי שנמצא כאן עכשיו?
האם זה האיש שאת רוצה להמשיך אתו? האם את שם בתקווה שהוא ישוב למצבו הקודם?
ככול שתתעקשי לאחוז בחייכם הקודמים- תהיי במאבק נגד הזרם.
השתדלי להרפות ולנוע עם מה שמתחולל.
אני תמיד מזכירה לעצמי, שיש לי המון סיפורים בראש, אבל אני לא באמת יודעת דבר.
אני סומכת על הבטן, הלב והסמכות הפנימית שלי.
מצאי את הדרכים שלך להמשיך לראות בו את הגבר שאתך. לא איש חולה.
אם הוא רק חולה, אנחנו רק מטפלות.
גם אם הוא לא רוצה לצאת מהבית, או שאינטימיות יוצרת כרגע הרבה קושי-
מצאי את הדרך להיפגש אתו באמת. פגישה שתיצור מבט, נשימה, שקט, או מגע, שיזכיר לכם.
עבורי, אנרגיה מינית ומפגשים מיניים עם בן הזוג, חשובים ביותר לזוגיות.
זכרי, גם אלו, כנראה, יקבלו עכשיו צורה אחרת. סבלנות, סובלנות ולמידה מתמסרת יאפשרו לכם גם את הקרבה הזו.
אם אתם מצליחים להגיע לזמן זוגי- מה שקשה גם בבתים נורמטיבים, בחרו כזה שמרגיע.
אם זה טיפול זוגי- הוציאו את הג'יפה ולמדו כיצד לריב, אבל גם כיצד לגעת ולהקשיב.
אחד הקשיים שלי היה להבין מה מחוייב במציאות- כי אלי חולה, ומה לא.
מרגע האבחון יש לכולנו (פגועים ומשפחה) נטייה לסווג כול התנהגות כנובעת מהמצב. ולא כך הוא.
כיוון שאני לא באמת יודעת, (גם אם כתוב בספרים) הבחירה שלי היא בי-
לבדוק שוב ושוב עם אלו התנהגויות אני יכולה לחיות ועם אלו לא. ואני מדברת על חיים ולא על הישרדות.
אני מאמינה שהאישיות שאנחנו מכירות, היא המעט שבמעט מהנשמה הגדולה.
בכול פעם שאני חושבת על אהובי מחשבות שמתחילות ב: "הוא תמיד" או "הוא אף פעם לא"
אני מנקה אותן. כך אני משאירה לו פתח להתרחבות ושינוי, ולי מקום להפתעות.
בכול מצב בחיים יש מתנות. התעקשי למצוא אותן.
המצב הזה מקצין את כול מה שהיה לפניו. לפעמים את האיכויות הנעימות. לרוב את הפחות.
זה זמן מעולה עבורך לעשות עבודת התפתחות אישית.
ברגע שהפסקתי לנסות לשכנע, לעזור וללמד את אלי, ובמקום זאת חדרתי לעומק הדברים שלי- החל שינוי מאד גדול.
נכון, הוא ה"חולה", אך המצב הזה נמצא גם בביתי. משהו בי יוצר אותו. אני לא קורבן.
יש דרכים רבות לשחרר בתוכך. בעבודה עצמית או בטיפול תודעתי-אנרגטי.
במקרה שלי העבודה הייתה על הפרדה. ההיצמדות שלנו הייתה גדולה מידי.
אם הייתה נשארת כזו היינו טובעים יחד.
אני יודעת. רוב הזמן כול מה שכתבתי כאן יראה לך בלתי אפשרי. את הלו מחזיקה הכול חזק, שלא יתפרק.
יחד עם זאת, אני מאמינה שעבודה תודעתית, במרחב האישי והזוגי, גם אם היא ממש בצעדי תינוק,
יוצאת החוצה לעולם ומחוללת שינוי.
האם תקל עליך במעט הידיעה, שיש משמעות למה שקרה, גדולה מזו שאת יכולה להבין כרגע?
את בוחרת להישאר- את נפלאה. בחרת ללכת- את נפלאה. אלו החיים שלך.
בחרי בחיים. בכול פעם שהוא שוקע לצד המוות בחרי את בחיים.
החזיקי חזון ואש טובה. ראי בחזונך את הלוחם השב הביתה, אל ליבו.
באהבה
גבריאלה שיר
אחות שלך