איך אתם נהנים מהדייט שלכם?
שלנו נראה כך: זוג נכנס לבית הקפה. או המסעדה. או הקולנוע. היא מלאת חיים, שמחה על הבילוי המשותף. מתבוננת סביבה.
מעירה הערות על העיצוב והנוכחים.
הוא בבועה שלו. עיניו תרות אחר פתחי מילוט. גופו דרוך, מוכן לכול מתקפת פתע.
לפני שנים תגובתי המתוסכלת הייתה: מה קורה? אנחנו סתם תקועים כאן. רוצה לבחור כבר שולחן?
ומה עם הפרצוף תחת הזה כשסוף סוף יצאנו?
היום: נותנת לו יד. מחפשת את עיניו. לוחצת את ידו. מבקשת שיבחר שולחן שמתאים לו.
מאפשרת לו לבחור את מקום הישיבה. הוא צריך לשבת בכיסא,
שמאפשר שדה ראייה רחב ככול האפשר. שלא יפתיעו אותו מאחור.
עכשיו נסו לדמיין אותנו בקניון, או בפסטיבל. זו שבאה לבלות, וזה שנכנס לשדה הקרב,
מנסה לשמור על גבו, להסתובב בשטחים סטריליים, ולהסתיר את המלחמה המתרחשת בראשו.
הוא כל כך רוצה להרגיש פשוט נורמלי. להסתובב אתי בשקט. הוא רוצה שיהיה לי טוב. שאהנה.
כשאלי מצליח, הוא בתקשורת אתי על מה שקורה. מתרגל נשימות. הוא זז קצת הצידה.
כשיותר קשה לו הוא עסוק בחיפוש תיקים חשודים והתכווצות מול תשאול המאבטחים.
לימים טובים לכולנו