כול העולם בפוסט טראומה. אנו חוזרים, שוב ושוב, למצבים בהם חווינו פחד מוות. לכולנו חוויות טראומטיות.
מלחמות, רעב, שואה, פיטורים, אונס, הלם קרב, לידות קשות.
כשאנו חשים מאוימים, איננו מבחינים בין עבר להווה וכך גם המוח שלנו-
אינו מבחין כי אנו חווים זיכרון בלבד, ומגייס את כול מנגנוני ההגנה.
קל מאד להפעיל את הטריגרים שלנו ולהכניס עולם שלם למצב דיסוציאטיבי.
במצב כזה, אנחנו טרף קל. נעשה ונשמע.
אפיוני המתמודד עם פוסט טראומה מנוצלים עד תום: חוסר אמון וחשדנות- מורים לנו להתרחק ולהתבודד.
בקשה להכרה בעוול, בנזק. כמיהה להצלה. - הם הישועה. מחלה? יופי.
בתי אבות סגורים? נפלא. ילדים במסכות? הפרדה וריחוק? פשיטת רגל?
רק תנו לנו את התחושה שאתם דואגים לנו, תגידו איך נרגיש טוב יותר ואנו נבצע.
רגשות אשם, אמונה כי מגיע לנו עונש, עד כדי כך שכאשר מגיעות המכות,
יש תחושת הקלה פנימית. מנדבים לנו מכות למכביר.
אהובים ואהובות. אנחנו יכולים לזה. בואו נתחיל: לפקוח עיניים ולב לרווחה. להזכיר לעצמנו ולאהובנו לחזור להווה. לחבק, לחבק ולחבק. להפסיק לחכות שיושיעו אותנו. רק אנחנו יודעים מה נכון לנו, למשפחות שלנו. להתחזק- תנועה, מדיטציה, הזנה טובה ועשיית אהבה. לזכור שאנחנו טובים. ומגיע לנו רק טוב.